עקרונות היסוד בהומיאופתיה
עקרונות היסוד בהומיאופתיה1. חוק הזהות או הדומה
SIMILA SIMILIBUS CURENTUR – מחלות זהות יש לרפא בתרופות זהות – כלומר יש להשתמש לצורך ריפוי מחלות בתרופות, היוצרות את סימני אותה המחלה אצל אדם בריא.
לדוגמה: הבצל האדום (ALIUM CEPA) – כשחותכים אותו מופיעים: צריבה בעיניים, דמעות ונזלת - אנו משתמשים בתרופה זאת במינונים הומיאופתיים לטיפול בצריבה בעיניים ובתופעות אלרגיה של קדחת השחת, שמאופיינת בסימפטומים דומים. דוגמה נוספת לדרך פעילותו של עקרון הומאופתי - ברפואה המקובלת משתמשים בקרני רנטגן וברדיום לטיפול במחלות סרטניות, בשעה שטיפולים אלה עצמם עלולים לגרום להיווצרות מחלה סרטנית.
2. עקרון התרופה הבדוקה
חוק האומר, כי יש להשתמש בתרופות אשר נוסו בהצלחה על אנשים בריאים, היות שרק תרופה המסוגלת לגרום להופעת סימני מחלה מסוימת היא אשר תהיה מסוגלת לרפא אדם חולה, אשר לו אותם סימנים. דרך פעולת תרופות אלה ידועה היטב לרופא וניתנת לבדיקה.
3. עקרון התרופה היחידה
פירושו של עיקרון זה הוא שיש להשתמש בתרופה אחת בלבד בכל שלב, כדי שלא יווצר בלבול בקשר לפעילות התרופה. במקרה שתרופה זו אינה משפיעה או שהיא גורמת לתופעות לא רצויות יש אפשרות לסתור אותה באמצעות תרופת נגד (ANTIDOTES) כמו ה- THUJA, המשמשת לצורך זה במקרים רבים. רק לאחר ביטול פעולותה של התרופה הראשונה יש לעבור לתרופה אחרת.
הערה: יש לציין שרופאים ומרפאים רבים אינם מקבלים עיקרון זה, והם נוקטים בשיטת ריפוי המבוססת על שילוב של מספר חומרים – COMPLEX – הניתנים בו זמנית לטיפול במחלה. בספרו "אורגנון", סעיף 234-236, כותב האנמן: "אין מקרה שאותו אנו רוצים לרפא, שנדרש ליותר מאשר תרופה אחת ויחידה". המרפא ההגיוני מסוגל למצוא את כל הסימנים שהוא מחפש בתרופה פשוטה אחת, שכוחה ההומיאופתי מסוגל לרפא מחלה.
הד מודרני לתורתו של האנמן נמסר בעיתון הרפואה רב היוקרה "LANCET", בחוברת שיצאה בינואר 1954: "הרופאים-ההיסטוריונים שיכתבו על השינויים ברפואה במאה העשרים יבקרו ללא ספק את ההרכבים האין סופיים של תרופות הניתנות ומיוצרות... אבל אין זאת אומרת שהן משפרות את תוצאות הריפוי. להפך, תרופה בודדת ופשוטה היא האחראית לספיגה..."
4. עקרון המנה המינימלית
על פי חוק זה יש לתת כמות מינימלית מתרופה הומיאופתית כדי להביא להשפעה מרבית מבלי לגרום לתופעות לוואי. האנמן גילה במחקריו, כי מנה מופרזת גורמת לתופעות מזיקות, בעוד שמנות מינימליות נתנו תוצאות טובות מבלי לגרום לנזק: לכן יש לזכור, כי ככל שהמנה קטנה יותר התוצאה טובה יותר – ב"אורגנון" סעיף 244 כותב האנמן: "הניסיון הוכיח, כי כמות קטנה מאוד של חומר, המתאים למחלה, היא אשר תבריא את החולה. אם לא חל שיפור בעקבות מתן התרופה, יש לשער, כי התרופה אינה חזקה יותר מהמחלה הטבעית".
האנמן הכיר בעובדה, כי קיימות מחלות בעלות סימפטומים ותוצאות בלתי הפיכות בשל נזקים פתולוגיים בלתי הפיכים לרקמות.
5. עקרון הפוטנציה
על פי עקרון זה הופכת התרופה ההומיאופתית לפעילה בעזרת דילול (DILUTION) וכתישה (TRITURATION).
לדוגמה: מדללים חומר מסוים ב- 99 חלקים של אלכוהול או מים מזוקקים. לאחר הניעור מתקבלת תערובת מדרגה ראשונה בסולם המאי והיא נשמרת בבקבוק ומסומנת כ- 10. במידה שלוקחים חלק 1 מהתרופה שהוכנה ומוהלים אותו שוב באותה שיטה, מגיעים ל- 20 וכו'.
קיימת גם שיטת הסולם העשרוני ושיטת סולם 50 האלפיות, אשר בהם נדון בפרקנו על מהילת תרופות הומיאופתיות. למרבה הפלא, ככל שהדילול גבוה יותר גדלה השפעה התרופתית ונעלמות תופעות הלוואי.
6. עקרון "כוח החיוניות" – VITAL FORCE
"כוח החיוניות" או "כוח החיים" הנו גורם השומר על תפקודו התקין של הגוף ועל פעילותו התקינה והבריאה. כאשר נפגע כוח החיים מסיבה כלשהי, נפגע האדם והוא חשוף למחלות שונות המתבטאות בסימפטומים שונים.
כדי להשיב לגוף את חיוניותו, כלומר להבריא אותו מהמחלה, יש להשתמש בתרופה הגורמת לסימפטומים דומים לאלה שקיימים אצל החולה. תרופה שמכילה את הכוח המלאכותי של המחלה תוקפת את גורמי המחלה הטבעיים ומשמידה אותם. יתרה מזאת, האנרגיה של תרופה זאת תוקפת את אנרגיית המחלה ומשחררת את הכוח הוויטלי והאדם מבריא.