ריפוי בצימחי מרפא

    "כל עץ מאכל פריו למאכל ועלהו לתרופה" יחזקאל מ"ז, י"ב.

    כוחות הריפוי הגלומים בצמחי המרפא היו בשימוש האנושות מאז בריאת העולם. עד לפני כ- 60 שנה היו כמעט כל התרופות שבספרי הרפואה ממקור צמחי טבעי, אך עם פיתוח שיטות המצוי והייצור הכימי, סינטטי, ועם ביצוע מחקרים קליניים, הפכו הצמחים לתרופות "מסודרות" בסירופ, טבליות, משחות ועוד. אך בזאת גם הפסידה האוכלוסייה אפשרות של שימוש בצמחים זמינים טבעיים פשוטים ועם מינימום תופעות לוואי, וזאת לצורכי חיזוק והבראה.

    בשנים האחרונות חלה התעוררות מחדשת לשימוש בחומרים שמקורם מהטבע, בגידול אורגני ללא הדברה, מעולם הצומח לצורכי ריפוי. ובמקביל להתעוררות זו של אנשי מקצוע מחד ואוכלוסיית הצרכנים מאידך, חל גם רנסנס במחקר ההרבולוגי, הלוא הוא המחקר בצמחי מרפא (Herb – צמח).

    רבות התרופות המופקות מצמחים כמו הדיגוקסין המופק מהצמח אצבעונית ארגמנית המשמש לטיפול במחלות לב, והבלאדונה המשמשת לטיפול במחלות עיכול והמופקת מהצמח אטרופה בלדונה – רפואית.

    כמו כן ישנן תרופות המופקות בצורה סינתטית במעבדה ומחקות את המבנה הכימי של התרופות הצמחיות.אך אין ספק כי השימוש בצמח כולו (תוך כדי הקפדה על כללי זהירות) הוא המאפשר ריפוי ללא תופעות לוואי ולעיתים השפעתו טובה ומועילה יותר.

    שילוב נכון של שיטות ריפוי שונות הקונבנציונלית המקבלת והרפואה המשלימה המשלבת, הוא הבסיס להצלחה רבה יותר בריפוי חולים והקלת מכאוביהם.

    חשוב לציין שאין השימוש בצמחי מרפא הינו נטול סכנות ולכן הוא צריך להתבצע בהנחיית מטפל מומחה שיבצע את הטיפול בצורה בדוקה ומבקרת והתייחסות לכל מטופל ומטופל, לבעיותיו, רגישויותיו וליכולתו לנטילת תרופות.

    השאלה הגדולה החוזרת ונשנית הינה, האם צמחי המרפא הם בעלי יכולת ריפוי יעיל או שהשימוש בהם מתבסס על מיתוסים, אמונות פרימיטיביות ו"רפואות אליל" העוברות מדור לדור, ואחת הטענות הרווחות הינה כי אין הוכחות מדעיות מוצקות המצדיקות את השימוש בצמחי מרפא. טענה זו הינה מוטעית מיסודה. ב- 20 שנה האחרונות אנו עדים לעדנה מתחום המחקר בצמחים לשימוש במחלות פשוטות ועד השימוש בחומרים לטיפול במחלות גידוליות וכרוניות אחרות כמו הטקסול המופק מצמח הטקסוס ומשמש לטיפול במחלות סרטן.

    הרפואה המודרנית עוסקת במחקר בסיסי כדי להבין תהליכים פיזיולוגיים ופתולוגיים המתרחשים בגופנו. פענוח תהליכים אלו מהווה את הבסיס למציאת תרופות המיועדות לריפוי או למניעת סבל וחולי. אחד המקורות העשירים ליצירת התרופות הוא הצמחים. הסגולות הרפואיות של הצמחים נובעות מהעובדה שבחלקי הצמח השונים מצויים חומרים פעילים, שלהם יש השפעות פיזיולוגיות על תהליכים שונים בגופנו. ידוע שכ- 30% ממיני הצמחים בעולם נבדקו לפי אמות מידה מדעיות ונמצאו בהם חומרים בעלי יכולת פעילות והשפעה מבחינה רפואית.

    קיימות דוגמאות לצמחים בעלי פעילות רפואית, אך התרופה הנפוצה ביותר בעולם והנמצאת בשימוש יום-יומי היא האספירין – Aspirin. מקורה בהפקת חומרים פעילים מצמח הערבה הלבנה – Salix alba והספיראה Spiraea ulmaria. הצמח והתרופה משמשים כמשככי כאבים, כמרפאי דלקת וכמורידי חום.

    כיום משמשת התרופה למניעת קרישי דם ולהצמתת כדוריות הדם ומשמשת טיפול מונע בחולי לב ובחולים הנמצאים בסיכון של יצירת פקקת – טרומבוזיס.

    ברפואה העממית הפולקלוריסטית השתמשו בצמחים בדרכים פשוטות – בלעיסה, בהכנת תה, בשאיפת עשן של צמח שנשרף, בהכנת שיקויים שונים, בהפקת שמנים וכו'. מדרכים אלה אי אפשר היה להעריך "מה בצמח הועיל לריפוי" – איזה חומר? איזה חלק? איזה ריכוז?

    כיום המדע עוסק בהפקת חומרים "נקיים" המבודדים את החלק הפעיל שנמצא בצמח, מבודדים אותו מחומרים אחרים ומשאריות צמח, ומקבלים חומר מרוכז, טהור ובעל עוצמת ריפוי הניתנת למדידה ובעל יכולת ריפוי מהיר.

    בעזרת התחכום והיכולת המדעית יש בידינו את היכולת לבדוק את השפעת צמח הקדד – אסטראגלוס, והקיפודנית – אכינאציאה על מערכת החיסון והשפעותיהם הטובות בזמן טיפולים כימיים, המשפיעים על מח העצם ופוגעים בספירת הדם הלבנה, הלא הם כדוריות הדם הלבנות החשובות כל כך לשמירה על גופנו.

    אבי הרפואה היפוקרטס ציין "מי יתן ומזונך יהיה תרופתך ותרופתך תהיה מזונך".

    אין ספק כי רבים מהירקות והפירות משמשים לרפואה, כמו ירקות ממשפחת המצליבים הברוקולי והכרובית, הזית– למקרים של עצירות, שום הגינה - המוריד את רמת הכולסטרול ושומנים אחרים בדם. פרחי הצבר המצוי – המשמשים להורדת נפיחות בבלוטת הערמונית ומעולם התבלינים הגרגרנית היונית– (חילבה) להורדת רמת הסוכר בדם, הנענע החריפה - המשפרת תפקוד העיכול, הפטרוזיליה - כחומר משתן ועוד.

    בספרי הרפואה מוזכרים כ- 20-30 תבלינים כצמחי מרפא, ברבים מהם משתמשים בחומרים הנדיפים המשמשים בסיס לשיטת הריפוי הנקראת ארומותרפיה. אך הזהירות חשובה ביותר, גם בישראל יש צמחי רעל רבים, חלקם משמשים לריפוי אך במינונים נכונים ובצורה מבוקרת ע"י רופא.

    זהירות: הקקיון המצוי, אחירותם החורש, תורמוס ההרים, ירקת החמור, רוש עקוד, דטורה, סולנום, דמיה לבודה ועוד - הינם צמחים יפים אך מסוכנים. ראו הוזהרתם!!

    השימוש הנכון בצמחי מרפא יכול להתבצע רק אם יודעים איזה חלק של הצמח מתאים לריפוי. יש צמחים שהשורשים טובים ואחרים העלים או הפרחים. השימוש נעשה בעזרת מיצויים.
    באמבטיית צמחים, רטיות, חוקנים, גרגור, שאיפת אדים, שתייה, הזרקה ומריחת משחות.

    להלן מספר דוגמאות של טיפול בעזרת צמחים ואין האמור כאן מהווה ייעוץ רפואי או המלצה לטיפול.

    הטיפול במערכת החיסון:

    הצמח הנפוץ ביותר הינו הקיפודנים אכינאציאה צמח ממשפחת המורכבים, שמקורו בצפון אמריקה והוא בבעל פעילות מופלאה, בטוח וחסר תופעות לוואי, בעל השפעה אנטי-חיידקית ואנטי-נגיפית ותורם לחיזוק מנגנוני ההגנה של הגוף.

    שלושת מיני הקיפודנית:
    קיפודנית ארגמנית Echinacea purpurea
    קיפודנית צרת עלים Echinacea angustifolia
    קיפודנית חיוורת Echinacea pallida

    החומר הפעיל הוא אכינצואיד, חומר המאפשר ריפוי דלקות שונות וכן חומרים פעילים כפוליסדרים, אלקילאמידים ופוליפנולים. הצמח היווה מקור למחקרים רבים בעקבות פעילותו בעידוד מערכת החיסון ובמניעת תחלואים שונים, כמו לדוגמא: תחלואי החורף וכמגרה מנגנוני חיסון במחלות זיהומיות ובמצבים של מחלות הסרטן.
    פעילותו:
    1. שיפור ייצור האינטרפרון – חומר הנוצר בגוף ומהווה את הבסיס למלחמה בזיהומים, ע"י הגברת פעולת הפאגוציטים.
    2. הפעלה של תאי הדם הלבנים, נאוטרופילים ומונוציטים ועלייה במספר הלימפוציטים T, בעלי יכולת הזיהוי של גורם זר "לתפסו" ו"להשמידו".
    3. פעילות אנטי-נגיפית ספציפית בעיקר נגד נגיפי השפעת והשלבקת (הרפס).
    4. הפעלת מנגנון ה"הריגה" ע"י עידוד פעולות הגרנולוציטים והמקרופגים. ועוד פעולות רבות הקשורות למערכת החיסון של הגוף. הצמח זמין וניתן בצורות שונות לילדים ולמבוגרים כאחד ובמינונים משתנים בהתאם לגיל, למשקל ולמחלה. פעמים רבות מופיע בתרכובות שונות עם פרופוליס ו/או עם ויטמין C כתרופות שונות לחיזוק מערכת החיסון.

    השימוש צריך להיעשות בצורה מבוקרת ולתקופות קצרות.
    ג'ינסנג קוריאני - Panax ginseng

    צמח ממשפחת הקיסוסיים – הפאנקס, מיוונית – "מרפא הכל". צורת שורשיו כדמות אדם, ולכן ייחסו לו את תכונות הריפוי. החומר הפעיל הוא הגינסנוזיד – גליקוסיד בעל מבנה של סטרואיד בתוספת סוכרים. פעילותו חזקה נגד נגיפים ופעילות ונגד גידולים עקב עידוד יצירת האינטרפרון בגוף.

    כמו כן ידועות השפעתו על בלוטת ההרת (תימוס) והשפעתו על ייצור תאים, שהם תאי מערכת החיסון, בעלי יכולת הלחימה בחיידקים, בנגיפים ובגורמי מחלה אחרים. פעילויות נוספות של הצמח הן בתחום חיזוק הגוף, פעילות נוגדת חמצון והגברת הפעילות ההורמונלית. אין ספק שנטילתו בצורה נכונה יכולה לשפר את כוחו של החולה ואת מערכת החיסון שלו.

    הפרע St. John’s Wort – Hypericum perforatum

    צמח ממשפחת הפרעיים שהנפוץ ביניהם הגדל בארצנו הוא הפרע המסולסל. הצמח מכיל כמה חומרים פעילים והחוקרים מייחסים את ההצלחה של הצמח לפעילותם של כל החומרים גם יחד. החומר הפעיל המרכזי הוא ההיפריצין, וכן פעילים הפסאדו היפריצין וכמה פלבנואידים, ולכולם יחד יש פעילות אנטי-נגיפית ואנטי-חיידקית, אם כי הצמח פורסם בעיקר בגלל פעילותו האנטי-דיכאונית. הצמח נמצא בתרכובות שונות של צמחים בקפסולות ובכדורים, כתרופה "טבעית" אנטי-דיכאונית וכמרכיב מרכזי בחיזוק מערכת החיסון.

    קדד קרומי Astragalus membranaceus

    שורש קדד קרומי ממשפחת הפרפרניים היה ידוע בשימוש לחיזוק מערכת החיסון כבר בסין העתיקה ושמו המקורי "Huang-chi". ידוע בפעילותו האנטי-חיידקים ואנטי-נגיפית בעיקר במקרים של דלקות מנגיף ההרפס (שלבקת), נגיף האפשטיין-בר EBV הגורם ל"מחלת הנשיקה"– מונונוקלאוזיס זיהומית ונגיף השפעת.

    במחקרים הוכחה פעילותו להגברת תאי ההרג הטבעיים Natural killer cells החשובים בהתמודדות הגוף עם גורמי המחלה.

    טיפול במערכת הנשימה ברבות ממחלות דרכי הנשימה כאלרגיות, מחלות כרוניות ואסטמה משתמשים בצמח החלבלוב, השוש הקרח וקורנית פשוטה כמו כן שימוש במקרי הנזלות בסמבוק השחור והנטופית הרפואית וצמחים ממשפחת הלחך מהווים בסיס טוב לריפוי.

    באסטמה – קצרת – ברונכיט ספסטית

    אסטמה היא מחלת מערכת הנשימה, המאופיינת בהתקפים הנובעים מהפרעה בזרימת האוויר בסימפונות המובילות את האוויר מהקנה לריאות. התוצאה היא קוצר נשימה בדרגות חומרה שונות.

    בהתכווצות הסימפונות, הרירית תופחת וריר סמיך מופרש לתוך חלל דרכי הנשימה. הסימנים האופייניים הם: שיעול מלווה בליחה מרובה וקוצר נשימה המאופיין בצפצופים.

    הטיפול מתמקד בצמחים המקלים את השיעול ומרחיבים את דרכי הנשימה – טללית עגולת-עלה (דרוסרה) Drosera rotundifolia - - המרחיבה סימפונות, יחד עם תמציות שרביטן סיני Ephedra sinica המרפה סימפונות. ותוספת חלבלוב Euphorbia ובת-קורנית פשוטה Thymus vulgare . Thymus serpyllum המכייח ומרפה שרירים, תוספת של בבונג דו-גוני להרגעה Matricaria recutita , ומרכיבים בעלי פעילות דמוית סטרואידים וללא תופעות לוואי כשוש קרח Glycyrrhiza glabra. שימוש נוסף יכול להיות בעזרת הגינקו (המאובן החי) Ginkgo biloba שמשפר את הנשימה ואת נצולת החמצן ברקמות.

    כל הצמחים יכולים להינתן בתמציות, בתה, בכדורים וחלקם גם בזריקות. בטיפול באסטמה אפשר להיעזר גם בשיטות נלוות כאקופונקטורה, רפלקסולוגיה, אוסתאופתיה ושיטות רייקי וביופידבק.

    טיפול במחלות אונקולוגיות – סרטן:

    גידול סרטני מקורו בצמחיה מעוותת של רקמות הגוף והתרבות לא מבוקרת של תאים.

    הטיפול האונקולוגי הקלאסי מתמקד בעיקרו בדיכוי הגידול או בהסרתו בניתוח, בכימותרפיה ו/או ברדיותרפיה (הקרנה). הטיפול ההוליסטי, ובכללו גם צמחי המרפא, מתמקד בחיזוק מערכות הגוף השונות ובעיקר מערכת החיסון.

    הריפוי הצמחי המרפא – הפיטותרפיה – הוא ענף הרפואה המשלימה היעיל ביותר, בשילוב עם טיפולים כימיים ו/או קרינתיים.

    הכוח העצום הטמון בצמחי המרפא ידוע זה אלפי שנים, הן כצמח טרי והן כמקור להכנת תרופות כימיות.

    הצמחים המשמשים לטיפול במחלות גידוליות – סרטניות מתחלקים לצמחים המכילים אלקלואידים ולצמחים המכילים חומרים אל-אלקלואידים.

    הצמחים מחולקים לשלוש קבוצות:
    1. צמחים שמבודדים מהם חומרים פעילים המשמשים להפקת תרופות כימיות לטיפול.
    2. צמחים המשפיעים על פעילות מערכת החיסון ומגרים אותה.
    3. צמחים לטיפול בתופעות לוואי.

    צמחים המהווים בסיס להפקת תרופות כימיות:

    עץ הטקסוס Taxus brevifolia

    קליפת עץ הטקסוס משמשת להפקת אחת מהתרופות הכימיות החדישות והמבטיחות של תקופתנו. זו היא אחת מתגליות החומרים הכימותרפיים המבטיחות ביותר בשנים האחרונות.
    ה- Taxol – טקסול משמש לטיפול בסרטן השד, השחלות, סרטן הריאות ומלנומה, סוג של סרטן עור.
    החומר הפעיל מופק מקליפת עץ הטקסוס להפקת כמות קטנה של חומר המשמש לטיפולים ספורים בלבד, נחוצה כמות גדולה של קליפות.

    וינקה ורודה Catharanthus ruseus (Vinca rosea)

    צמח מרפא ונוי רב-שנתי ממשפחת ההרדופיים, הגדל בארצנו. שורשיו של הצמח מכילים את האלקלואיד הרובזין Rubasin שיש לו השפעה על תאי גידול, בעיכוב חלוקת התא בשלב המטאפזה, וכמו כן על הורדת לחץ הדם. בעבר נעזרו בצמח להורדת רמת הסוכר בחולי סוכרת, כחומר משתן, להקלת גודש בריאות ונגד דלקות גרון, כמו כן משמש הצמח לעצירת דימומים, אך פעילותו החשובה ביותר היא למעשה הבסיס ליצירת תרופות הווינקריסטין Vincristin והווינבלסטין Vinblastin, המשמשות לטיפול במחלות גידוליות כמו לוקמיה – (סרטן הדם) וסרטן בלוטות הלימפה מסוג הודג'קין Hodgkin’s Lymphoma, כמו כן בגידולים מוצקים כמו גידול בשחלות.

    בהיותו רעיל, החומרים ניתנים בצורה מבוקרת במחלקות אונקולוגיות וכל שימוש אחר יכול להיות מסוכן.

    סתוונית (סתווית) Colchicum autumnale

    הקולכיצין הוא חומר המופק מהצמח ונמצא בשימוש ברפואה זה כ- 200 שנה. שימש לטיפול במחלות שונות, כמחלות פרקים ולהרגעת דלקות וכאבים. החומר משמש לטיפול במחלות ממאירות מסוימות וזאת בשל השפעתו על שלבי התרבות התאים וחלוקתם.

    צמחים המשפיעים על מערכת החיסון:

    דבקון לבן Viscum album

    צמח טפיל למחצה ממשפחת ההרנוגיים הגדל על עצים שונים, כמו: עצי תפוח, לימון, אגס, צפצפה ועל עצים מחטניים. בארץ גדל דבקון הזית הנטפל לעצי זית, שקד או עוזרר. ברפואה משתמשים בעלים ובזמורות של הצמח.

    הטיפול בעזרת הדבקון הוצג לראשונה ב- 1920 בשווייץ ע"י רודולף שטיינר שייסד את תורת הטיפול האנתרופוסופי שבבסיסה עומד עקרון הטיפול בגוף ובנפש גם יחד.

    פעולותיו של הדבקון הלבן מאופיינות בהגברת פעילות התאים הלבנים הלימפוציטים מונוציטים שהם חלק מהגורמים המהווים את כוח ההתנגדות של הגוף. החומר גורם לעלייה בתאי ההרג Killers – Lynphocytes.

    פעילות נוספת שנמצאה משפיעה ישירות על תאי גידול שונים, ובתנאי מעבדה הוכח עיכוב פעילות תאי הסרטן.

    השפעתו העיקרית הוכחה בגידולים בשד, בריאה ובמערכת העיכול, ולאחרונה נצפתה השפעתו גם על גידולי מוח שונים. קיימים כמה מוצרים מוכרים המופקים מדבקון, כמו ה- Iscusin, Iscador ו- Helixor. בעלי השפעה טובה במחלות אלו.

    פעילותו של הדבקון הוכחה גם במחלות קדם-סרטניות, כמו דלקת כרונית של המעי הדק מסוג קרוהן, פוליפים בשלפוחית השתן, דלקות וכיבים בקיבה ודלקת כרונית של המעי הגס – Ulcerative Colitis.

    הדבקון ניתן בתמציות, בטיפות, בכדורים ובזריקות ויש להשתמש בו רק בעצת רופא או מרפא שהוכשר לטפל במוצרים אלו, בעיקר מפני שעלולות להתפתח תופעות לוואי כאלרגיה עד מצב של שוק אנפילקטי. זהירות!

    התה הירוק קמליה סינית Camellia sinensis

    התה הירוק ידוע בארץ ובעולם כתה בעל השפעות חיוביות על חולי סרטן וכמונע שינויים בתאים היכולים להפוך לתאים סרטניים. כמו כן כגורם המונע השפעת הקרצינוגנים – חומרים בעלי השפעה מסרטנת.

    בתה נמצאו חומרים הגורמים למניעת פעילות הרדיקלים החופשיים היכולים לגרום למחלת הסרטן. כמו כן נמצאו חומרים פוליפנוליים המעכבים את פעילות יצירת הגידול.
    את התה יש לשתות כתה שולחני למניעה.

    אין ספק כי שימוש נכון בצמחי מרפא מחייב ידע בבחירת החומרים הנכונים בצורה הנכונה ובזמן הנכון. יש חובה לדעת את הבנת האדם ומערכותיו, הבנת המחלה ממנה הוא סובל ואיזה תרופות הינו נוטל. יש חובה לדעת את עקרונות הפעולה ההרבולוגית ואת החומר הפעיל וידיעת השילובים השונים תוך כדי הבנת התועלת או חוסר התועלת שבערבוב צמחים עם צמחים או צמחים עם תרופות.

    לסיכום ברצוני להדגיש, שאף שהרפואה הפולקלוריסטית עממית היא הבסיס לתורת התרופות ואף שהטיפול בצמחי מרפא מבוסס פעמים רבות על אמונות ועל מסורת העוברת מדור לדור, קיים בסיס מוצק לשימוש בצמחים ויש להמשיך ולהשקיע בחיפוש אחר צמחים, בשיתוף עם מכוני המחקר הלאומיים, האוניברסיטאות והמכונים הפרטיים, כדי למצות עוד ועוד את ה"ידע" העצום הגלום בצמחים ואת פעילותם היעילה ברפואה לצורכי המניעה והריפוי של מחלותינו.

    אך זכרו! כל שימוש בצמחי מרפא צריך להיעשות בהנחיית אנשי מקצוע, כי רבים מהם הם צמחי רעל העלולים להזיק. השפעות לוואי ורעילות הן הבעיות הנפוצות ביותר בטיפול הקליני והן הסיבה השכיחה לכישלון הטיפולים, ולכן מעל דפים אלו אני קורא לשיתוף פעולה של כל הנוגעים בתחום זה – העוסקים בבוטניקה, ברפואה ואחרים, לשתף פעולה ולהפיק את המיטב מעולם הצמחים.

    במדור זה יהיו כתבות נוספות בנושא צמחי מרפא והשימוש בהם, תוך כדי התייחסות למחלות שונות חריפות וכרוניות, וחידושים בצמחי מרפא והשימוש בהם בארץ ובעולם.