תבלינים ברפואה

    95774-taragonטרגון Tarragon
    Artemisia Dracunculus

    צמח ממשפחת המורכבים המשמש כתבלין.
    ברפואה העממית שימש כמעורר תאבון ויש האומרים כמוריד לחץ דם.
    בהרכב הכימי ישנם חומרים ממשפחת הפלאבנואידים המשמשים כנוגדי חימצון, והלימונן, שיש הטוענים כי תורם להפחתת הסיכון לחלות במחלות סרטן מסוגים מסויימים.

    שומר פשוט Foeniculum Vulgare Fennel
    צמח ממשפחת הסוככיים הגדל בדרום אירופה ואגן הים התיכון.
    הצמח בגובה של עד 2 מ' בעל עלים בצבע ירוק בהיר ופרחים צהובים.
    העלים והגבעולים משמשים כתוספת לסלטים והשמן האתרי המופק מהם משמש בתעשיית הבשמים, החמוצים, סבונים וכו'.
    ערביי ארץ ישראל משתמשים בשומר לחיטוי הפה ולטיפול בדלקות עיניים, במישרה לריפוי נזלת, צרידות, הפרעות עיכול ולניקוי הפה.
    בעדות שונות משמש השומר כנגד כאבי בטן וגזים ובמצבים של חוסר תיאבון.

    אזוב מצוי – זעתר
    אנגלית: Sweet Marjoram
    לטינית: Marjorana Hortensis Moench
    צמח ממשפחת השפתניים הגדל בר בארץ, בבתי גידול מוארים ובאדמת טרשים וסלעים.
    השימוש העיקרי של הזעתר הינו כתבלין לסלטים, דברי מאפה, מאכלי בשר וכתוספת לשמן זית.
    בהיסטוריה שימש הזעתר לריפוי מחלות ונגעים מסוגים שונים כגון: כאבי גרון, הצטננויות, כאבי בטן ונפיחות של המעיים, כמו-כן נגד גמגום, חולשת הדעת, הקלת צירי לידה ועוד.
    בכפרים ערביים שמים את עלי הזעתר בנעליים לחימום הרגליים בחורף ולחיטוי.
    יש המשפשפים את הרקות בעלי אזוב לשיפור הזיכרון.
    רוב השימושים הרפואיים בזעתר הינם עממיים ולא הוכחה פעילות רפואית בצורה מדעית.

    אורגנו
    אנגלית: Margoram Oregano
    לטינית: Origanum Vulgaris L.
    צמח ממשפחת השפתניים הגדל בארץ.
    השימוש העיקרי היה טיפול ברטיות בכאבי שרירים ופצעים.
    ברפואה הסינית משמש הצמח להקלה במצבי חום וגרד בעור. באירופה משמש לשיפור והקלה בבעיות מערכת העיכול ושיעול כרוני.
    במחקרים מדעיים שנערכו הוכחה פעילות האנטי דלקתית בהיות החומר הפעיל ה- thymol – פנול משמש כקוטל חיידקים, כמו-כן נמצאו בו כמויות פלבנואידים והינו בעל פעילות נוגדת חימצון חזקה.
    האורגנו יכול להינתן כתה בחליטה או בתמציות.

    אזוביון רפואי
    אנגלית Lavender
    לטינית: Lavendula Officinalis
    צמח ממשפחת השפתניים בעל פרחים בצבע תכלת סגלגל.
    הצמח גדל באגן הים התיכון באזורים מוארים מאד וממוזגים בעיקר באירופה.
    עיקר השימוש בצמח הינו לתעשיית הקוסמטיקה, למתן ריחות טובים ולחיטוי.
    שמן וחומץ שבתוכם הושרו פרחי אזוביון מהווים בסיס לתוספת טעם למאכלים כמו סלטים וכו'.
    שמן האזוביון משמש להרגעה וחיטוי וכתמצית טעם לתרופות בעלות טעם לא נעים.
    בתרבויות במזרח הרחוק וברומא השתמשו בצמחים כתוספת למי אמבט למתן ריח טוב.
    שמן האזוביון משמש להרחקת כינים וביציהם מראשי ילדים.
    שימש ברפואה הפולקלוריסטית לריפוי פצעים ונשיכת בעלי חיים ארסיים.
    בארצנו גדלים מספר סוגי אזוביון בעלי ריח חריף ומבושם.

    ג'ינג'ר (זנגוויל)Ginger Zingibar officinale

    צמח עשבוני רב שנתי, בעל שורש (ענפים תת קרקעיים), המשמשים לתיבול ולרפואה. ברפואה העממית הסינית משתמשים בזנגוויל הטרי או היבש למניעת בחילה והקאות, להחשת תהליך העיכול ונגד הצטננות ונזלת. ברפואה העממית במערב משתמשים בצמח כסופח גזים, ומגביר תיאבון.

    לזנגוויל השפעה על תנועתיות(פריסטלטיקה) המעי, הוא מסייע להפרשת מיץ המרה .ובעל תכונות אנטי דלקתיות, אולם התכונה הרפואית המעניינת שלו היא פעולתו נוגדת הקאות ובחילות עקב מחלת ים. עובדה זו הוכחה בכמה ניסויים רפואיים בבני אדם, שנערכו בשיטות מדעיות מבוקרות..

    ועדת המומחים הגרמנית (Commission E) פרסמה מונוגרף, שבו היא ממליצה להשתמש בזנגוויל נגד בחילה במינון של 2-4 גרם ליום. הקומפנדיום הבריטי (ספר התרופות הצמחיות האנגלי) ממליץ על מינון של 1-2 גרם אבקת ג'ינג'ר יבשה למניעת בחילות. ניתן להשתמש גם בקני שורש טריים למטרה זו. לא נמצאו תופעות לוואי עקב השימוש בג'ינג'ר. החומרים הפעילים של הג'ינג'ר הם השמן הנדיף והחומרים המקנים לו את חריפותו.

    כרפס ריחני (סלרי) Celery Apium graveolens

    משפחה: סוככיים

    אחד ממיני הירקות הנפוצים, המוכר גם כצמח מרפא. הפרי (דו זרעון) מכיל 3%-2% שמן נדיף, שרכיבו העיקרי הוא לימונן (70%-60%).
    הסגולות העיקריות של פירות הכרפס הן: פעילות נוגדת שיגרון, בפרט במקרים של דלקת מיפרקים המלווה בדיכאון נפשי, ריפוי דלקות במערכת השתן והגברת הפרשת השתן.
    הצמח מסייע לניטרולם של רעלים בגוף, וזאת הסיבה ליעילותו בריפוי מחלת השיגרון (צינית, פודגרה).
    למחלה זו אופיינית הצטברות גבישי חומצת שתן (חומצה אורית) במיפרקים, בעיקר באצבעות הרגליים. הפירות פועלים כמזרזים קלים של מערכת העיכול. אצל אמהות מיניקות אכילת גבעול הכרפס עשויה להגביר את הפרשת החלב. מיצוי של הפירות משמש ברפואה ההומיאופטית כתרופה מקובלת לזירוז הטלת שתן.
    מיץ כרפס מומלץ לטיפול בהפרעות מחזור, בעודף חומציות וכן בפצעים ובכוויות. ניתן לשתות מיץ שנסחט מחלקי הצמח השונים במקרים של דלקות במערכת השתן, כגון דלקת שלפוחית השתן, דלקת השופכה, בדלקות מיפרקים וכן במקרים של חולשה ועייפות. מטפלים בפצעים ברטיות טבולות במיץ כרפס מעורב עם שמן כרפס מכבישה קרה. פצעים בחלל הפה ניתן לרפא באמצעות גרגור של מיץ כרפס.

    בכרפס מצויים חומרים (פורנוקומרינים) המגבירים את רגישות העור בחשיפתו לאור. אנשים רגישים מוזהרים משימוש בצמח.