על הדבש ועל העוקץ

פורסם ב-מכתבים

ראש המחלקה לביוטכנולוגיה במכון למחקר ביולוגי בנס-ציונה. השתלם במוסדות מחקר בארה"ב בנושאי מחקר ופיתוח שימושיים (כייצור אינטרפרון). עומד בראש קבוצת מחקר העוסקת בחקר התכונות הביולוגיות של מוצרי-הכוורת.

האדם נוהג, ביודעין ושלא-ביודעין, להביא לביתו חומרים שונים שהם ארסיים, מזיקים ומסוכנים – כסיגריות, משקאות-חריפים, תרופות רעילות ודומיהן; לעומתו מביאה הדבורה לביתה – רק חומרי-טבע מהמעולים ומהמזינים ביותר, ושאין כל סיכון בלקיחתם. מהם מכינה הדבורה את מגוון מוצרי הכוורת, המשרתים את אוכלוסיית הדבורים העצומה שבכוורת בהצלחה שאין לה תקדים עלי-אדמות בקרב בעלי-חיים אחרים. האדם השכיל ללמוד להכיר את תכונותיהם של חומרים אלה ומצא להם שימושים מגוונים מאד.

במהלך חייו למד האדם להכיר את הסביבה בה הוא חי, בתורו אחרי מקורות מזון לקיומו, שכן האדם נמנה עם בעלי-החיים ה"טפילים" הניזונים על חשבון אחרים – חי וצומח.

כן חיפש אחר מוצרים טבעיים שיוכלו לשמש כתרופות למחלותיו ולמכאוביו, או לעשות בם שימושים אחרים. הדבורה הייתה מבין בעלי-החיים אשר האדם למד להכיר את אורח חייה מימים קדומים ועד ימינו, והירבה להשתמש במוצריה השונים.

העתיקה שבאסמכתות, המעידות על השימוש שעשה לו האדם בדבורה ובמוצריה הוא, ציור קדם-היסטורי שנמצא חרוט על סלע, בו נראה האדם רודה (כפי הנראה) דבש מכוורת שהייתה ממוקמת במרומי סלעים. ציור זה התגלה בשנת 1919 ב"מערת העכביש" (Cuevas de la Arana) ליד ואלנסיה שבספרד. את גילו של התחריט מעריכים ב- 15,000 שנים.

מאוחר יותר, מוזכרת הדבורה ומוצריה אצל עמים, כיתות ובני-דתות שונות שחיו בתקופה העתיקה ובחלקם הגדול נכחדו. כך אפשר למצוא סימוכין לדבורה ולמוצריה בכתבי-קודש כבתנ"ך, בתלמוד, בקוראן ובאחרים. למרות היותה שרץ, האסור באכילה, מוזכרת הדבורה 38 פעמים בתנ"ך. חיי החברה של הדבורים בכוורת מעניינים כשלעצמם: כיצד בכוורת, שנפחה אינו עולה על עשירית מטר מעוקב, חיות 50,000-60,000 דבורים בהרמוניה מופלאה של יצירה רציפה ומתמשכת. ממערכת כזאת ניתן ללמוד הרבה – אך לא זו מטרת מאמרנו העוסק לא בחיי הדבורים, אלא במה שהן מייצרות.

מהם מוצרי הכוורת האלה?

דבש – אותו מפיקה הדבורה מצוף-פרחים.

מזון- מלכות – שכשמו כן הו.

פולן – שהוא אבקת-פרחים.

פרופוליס – המשמש להגנת הכוורת.

דונג דבורים – המיוצר בבלוטות מיוחדות.

ומוצר אחרון שאולי אינו חביב אך בהחלט שימושי הוא - ארס הדבורה.

המודעות למגוון התכונות הביולוגיות של מוצרי הכוורת והאפשרויות הטמונות בשימוש בהם, קיימת בקרב טבעונים וצמחונים ומקובלת ברפואה הטבעונית-עממית. גם הרפואה המקובלת בעולם הקומוניסטי עושה שימוש רחב במוצרים אלה. לאט לאט, טיפין טיפין, חודרת מודעות זו גם לעולם המערבי ולרפואה המערבית המקובלת, השמרנית מטבעה.

השימושים במוצרי-הכוורת השונים נחלקים לכמה תחומים: כמקור תזונתי, כמקור לייצור תמרוקים ולמגוון של מוצרים אחרים. סקירת מוצריה השונים של דבורת הדבש (Apis Mellifera) הרכבם, תכונותיהם והשימושים שעשה בהם האדם, מתבססת בעיקרה על הספרות המדעית-רפואית שרובה באה מהעולם הקומוניסטי, מהרפואה הטבעונית-עממית, ומיעוטה מהספרות המדעית-רפואית, המקובלת בעולם המערבי. כן כולל דווח זה ממצאי עבודות-מחקר של מחבר המאמר.

הדבש – באגדה ובמעשה

המוכר והשימושי ביותר מבין כל מוצרי-הכוורת. בכתובים הקדומים קראו בשם דבש לכל נוזל מתוק שהוכן ע"י האדם מפירות שונים (חרובים, תאנים, תמרים ועוד). במאמר זה נעסוק במה שמגדירים הכוורנית ברחבי תבל (ובארץ ע"י מכון-התקנים), כ"חומר טבעי המופק מצוף-פרחים ע"י דבורת-הדבש ביערות (חלות-דבש) והנרדה מהן בכוח צנטרופוגלי או בכוח הכבידה".

הדבש מוזכר בתנ"ך ובתלמוד בהקשרים שונים – כולם לחיוב. בין המתנות שנתן יעקב אבינו ליוסף במצרים באמצעות בניו היה הדבש: ... "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג, 11).

בהבטחת ארץ הבחירה לבני ישראל נאמר: " ... ואני אתננה לכם לרשת אותה, ארץ זבת חלב ודבש" (ויקרא כ', 24).

כוחו של יהונתן שב אליו באוכלו דבש: "ויאמר יהונתן: ראו נא כי אורו עיני, כי טעמתי מעט דבש הזה..." (שמואל א', י"ד, 29).

גם שלמה המלך, החכם באדם, המליץ על הדבש: "אכל בני דבש כי טוב" (משלי כ"ד, 13).

בקוראן מוזכר הדבש פעמים רבות. כך מדברי מוחמד בקוראן: "דבש הוא מרפא לכל מחלות הגוף והקוראן הוא מרפא לכל מחלות הנפש, היטיב עצמך ע"י שימוש בקוראן ובדבש".

במצרים הקדומה, בקודקודי הפירמידות, למראשות החנוטים, נמצא תמיד דבש, שנועד למת לכשיתעורר לחיים. בקברו של תות-אנך-אמון השתמר דבש במצב טוב למעלה מ- 3000 שנה. גם בתוככי הפירמידות, על הקירות, נמצאו חרוטים ציורים של כוורות ודבורים.

היוונים ייחסו לדבש כוח מיסטי והייתה להם אלת דבש, הלא היא מליסה.

היפוקראטס שחי ביוון לפני כ- 2500 שנה והיה מראשוני הרופאים ואחד מהוגי הדעות של תקופתו, הכיר בדבש שבמוצר בעל ערך בריאותי רב, ממנו ניזון והאריך ימים עד לגיל 107.

הספורטאים ביוון העתיקה, שנטלו חלק באולימפיאדות, נהגו לאכול דרך שיגרה דבש על-מנת להגדיל את כוחם ומרצם.

הרומאים הכירו בדבש ובסגולותיו החיוביות. אימרה רומאית אומרת" "משח איבריך החיצוניים בשמן והפנימיים בדבש".

עמים וכיתות ייחסו לדבש סגולות של שמירה על כוח-גברא ולכן הוא קשור בהרבה מיסטיקה וטקסים של פולחן האהבה והנישואים. כך למשל, בטקס החתונה של בני כת ההינדו, מקדמים את החתן בבואו לכלה עם דבש וגבינה. בבואו אומר החתן לכלה: "על לשוני מצוי הדבש, בפי מצוי דבש הדבורה, בשיני מצוי שלום". היוגיסטים מאמינים בדבש כבמקור לכוח מיסטי אשר מנקה את דמם מרעלים ומהווה מקור לחידוש כוחם. מתיקותו של הדבש מסמלת את התקופה היפה והנעימה שלאחר החתונה אצל בני דתות שונים וידועה לכל בשם "ירח-דבש". אלה הן רק מעט מההתייחסויות בעבר לדבש ולחיוב שבו.

מהו מקורו של הדבש?

ככלל הוא עשוי מצוף פרחים של צמחים שונים, הנותנים דבש בטעמים שונים. למעשה, נבדלים הדבשים זה מזה בהרכבם הכימי ומכאן – בטעמם וריחם. ההבדלים תלויים בצוף-הצמחים ויכולים להיות שונים מקרקע לקרקע ומאקלים לאקלים. כך שמדובר למעשה על דבשים ולא על דבש. לפי צבעם מחלקים את הדבשים לדבש בהיר (כדבש-הדרים) ודבש כהה (כדבש פרחי-בר, אקליפטוס ועוד). בישראל מקור הדבשים הוא בכ- 80 צמחים, רובם צמחי-בר ומיעוטם צמחי-תרבות.

בין הצמחים העיקריים או המעניינים בארצנו, שצוף פרחיהם משמש כמקור לדבורים ב"תעשית" הדבש נמנים: עצים - דוגמת עצי-הדר, אקליפטוס ואשל. פרחי-בר - כמו אזוביון- גדול (זעטר), דרדר, טיון-דביק, מרוה-משולשת, קורנית-מקורקפת ושלמון-סורי. בין צמחי התרבות נמצא את - הכותנה, הגזר-הצהוב והחמניה.

כאמור, רשימת הצמחים ארוכה ומגוונת וכוללת צמחים הגדלים בשפלת החוף, בהרים, בעמקים וברחבי הנגב. כך יוצא שאותן דבורים תייצרנה דבש שונה, בהתאם לצמחים הגדלים בסביבתן.

הרכב הדבשים מבחינה כימית הוא:

80% סוכרים: אלה הם חד-סוכרים – סוכר-ענבים (גלוקוז) וסוכר הפירות (פרוקטוזה) – כל אחד כ- 40%.כ- 20% מים.חומצות אורגניות (אמיניות, לימון, נמלים, ענבר ותפוחים).ויטמינים (ביוטין, חומצה ניקוטינית, חומצה פולית, חומצה פנטוטנית, פירידוכסין ותיאמין).אנזימים (דיאסטאז, אינוורטאז, גלוקוז-אוכסידאז וקאטאלאז).מינרלים (אשלגן, ברזל, זרחן, מגנזיום, נחושת סידן ועוד).מרכיבים כימיים הייחודיים לצמח ממנו נאסף הצוף.

כדאי לציין שתכולת המינרלים בדבשים הכהים גדולה בצורה משמעותית מריכוזם בדבשים הבהירים. כן התברר שהויטמינים בדבשים השונים נשארים בשלמותם תקופה ארוכה בעוד שויטמינים המצויים במיצי-פירות נהרסים לאחר תקופה קצרה. מימצא זה מעניק לדבשים ערך רב כמוצרים המשמרים ויטמינים. משקלם הסגולי של הדבשים הוא בסביבות 1.4 והם בעלי pH חומצי (בסביבות 3.6).

ונות הדבשים נגזרות מהרכבם הכימי:

תכולת סוכרים גבוהה – מקור אנרגיה זמין לשימוש.חומר צמיג, היוצר סביבה היפרטונית.אינו ארסי ואין כל תופעות אלרגיות בלקיחתו.אינו גורם לגירוי מערכת-העיכול.חומר מחטא (סטרילי).חומר הפועל נגד חיידקים, פטריות חד-תאיות ונגיפים.חומר היגרוסקופי – סופח מים.מתוק וטעים. ("טעמו כצפיחית בדבש" – שמות ט"ז, 31). מתיקותו מקורה בפרוקטוז ולא בגלוקוז, כי המרכיב העיקרי בטעמו הם החומרים הכימיים הייחודיים לצוף-הפרחים. פועל יוצא מתכונותיהם הוא מיגוון השימושים שעשה לו האדם בדבשים השונים.

ראשית, משמש הדבש כמקור תזונתי – ספק של סוכרים. אלה הם, כאמור, חד-סוכרים (קלוקוז ופרוקטוז) הזמינים לספיגה במעי ולשימוש כמקור אנרגיה. מחקרים מלמדים שתוך 20 דקות מאכילת הדבש נספגים הסוכרים שבו בדם. זאת בשעה שסוכרים אחרים, המשמשים לתזונת האדם (סוכר-הקנה-סוכרוז – שהוא סוכר המאכל המקובל, ורב-סוכרים כעמילן או גליקוגן) חייבים להתפרק במערכת העיכול (בפה ובתריסריון) לחד-סוכרים, קודם ספיגתם. הואיל והסוכרים שבדבשים הם מקור אנרגיה זמין, שימשם רב בקרב ספורטאים ואף מקובל ברפואה הטבעונית בטיפול בחולי אוטם שריר הלב, כאשר נטילת מנה של דבש מעלה את ריכוז הגליקוגן בשריר-הלב. בעוד מתיקותם וטעמם עשו לדבשים שימוש רחב בתעשיית המזון, כמרכיב בדברי מאפה, מאכלים ומשקאות למיניהם, הרי שצמיגות הדבשים הביאה לשימושם כמרכיב של חומרי דבק וסיכה ומצמיג בתעשיית המזון.

מהו מקור הפעילות המחטאת הרחבה של הדבשים?

מסתבר שלדבשים שונים פעילות קטלנית כנגד טווח רחב של מיקרואורגניזמים מחוללי-מחלות באדם ובבעלי-החיים: חיידקים, פטריות חד-תאיות ונגיפים. ממצאי מחקרים רבים מצביעים על כך שמקור הפעילות האנטימיקרובית הקטלנית נעוץ בשילוב של כמה מתכונות הדבשים:
1. ריכוז גבוה של סוכרים גורם ללחץ היפרטוני, מצב שמביא להרס תאי המיקרואורגניזמים, עקב יציאת מים מתוך התא לסביבה (בהתאם לחוקי האוסמוזה) ולמות הפטרייה, או החיידק.
2. ה- pH החומצי (3.5) של הדבש: מיקרואורגניזמים מחוללי-מחלות גדלים ומתרבים בדרך-כלל בסביבות ה- pH הניטראלי (7). הם מתים ב- pH קיצוני – חומצי או בסיסי.
3. הצטברות של מימן דו-חמצני (H2O2) כתוצאה מפעילות האנזים גלוקוז אוכסידאז, המצוי בדבש. כתוצאה מפעילות אנזים זה חל פירוק הגלוקוז שבדבש, בנוכחות חמצן, לחומצה גלוקונית ולמימן דו-חמצני, לפי הריאקציה הבאה:
גלוקוז-אוכסידאז

C6H12O6 + O2 + H2O C6H12O7 + H2O2

מימן חומצה מים חמצן גלוקוז

גלוקונית

המימן הדו-חמצני ידוע כחומר מחמצן וכחומר הקוטל מיקרואורגניזמים (הוא מיקרוביוצידי). ואמנם התברר כי ריכוז המימן הדו-חמצני גבוה בדבשים שלהם פעילות אנטימיקרובית גבוהה.

מרכיבים כימיים המצויים בדבש, ייחודיים לצוף-הצמח ממנו הוכן הדבש, הם בעלי פעילות אנטיביוטית. השילוב של ארבע תכונות אלו, ובעיקר הייחודיות שבמרכיבי הצוף, בצד ריכוז גבוה של מימן דו-חמצני, הם המולידים פעילות אנטימיקרובית זו. דבשים כהים מגלים פעילות אנטיביוטית בולטת בהשוואה לדבשים בהירים. כתוצאה מכך נעשה שימוש בדבשים כחומרים אנטיביוטיים בטיפול במחלות שונות. מריחה על-גבי פצעים, טיפול במחלות דרכי-הנשימה (כדלקת הגת - סינוסיטיס) ומחלות אחרות. לקיחה רציפה של דבש כמה כפיות ביממה בצורתו הטבעית וללא חימום) מביאה לשמירה של רמה גבוהה של מרכיבים אנטימיקרוביים בדם, כדרך שנשמרת רמה זו בלקיחה של חומרים אנטיביוטיים מקובלים.

תכונתו ההיגרוסקופית – סופגת המים – הולידה שימוש בדבש בחבישה ביולוגית לטיפול בפצעים, בכוויות ובכירורגיה. למשיחת האזור הנגוע בדבר פעילות כפולה. האחת - אנטיספטית, מונעת זיהום, והשנייה – מניעת התהוות בצקת על-ידי ספיגת הנוזלים באזור הנגוע. כתוצאה מכך חלה התחדשות מהירה של הרקמות והעור והגלדת האזור הנגוע. שימוש בדבשים לחבישה ביולוגית ידוע מדורות. כך למשל הירבו להשתמש בו הרוסים במלחמת העולם השנייה לטיפול בחבישות פצעים ובניתוחים. ואמנם בעשור השנים האחרון מתרחב השימוש בדבשים והולך. מעניינת למשל העובדה של ניצול תכונת ההיגרוסקופיות של הדבש למניעת התהוות מצבורי מים במיכלי דלק של מטוסים. הדבש סופג את המים, אינו מתערבב עם הדלק ובכך נמנע גידול מיקרואורגניזמים, שעלולים לפגוע בטיב הדלק או לגרום לסתימות בקווי הזנתו. לשימוש זה אף הוצא פטנט בארה"ב בשנת 1968 (U.S. Patent 3393.059).

ברפואה הטבעונית והעממית יש לדבש גם שימושים אחרים – כחומר משלשל קל, וכמרפא כיבי-קיבה, כפי שנראה עקב תכונת ההיגרוסקופיות שבו ועוד