שוש קרח Gllycyrrhiza Licorice משפחה: פרפרניים
צמח עשבוני רב-שנתי, שגובהו כ- 1 מטר. העלים מנוצים, מוארכים ודביקים בצדם התחתון. הפרחים כחולים, נישאים באשכולות. הפרי הוא תרמיל חלק חסר שערות, ומכאן מקור השם הבוטני של המין. לשוש שורשים המעמיקים עד לעומק 3 מטרים ויותר. בשורשי השוש מצויים חומרים המתוקים פי 50—100 מסוכר. השוש ידוע בשמו העממי ליקוריס, המשמש רכיב חשוב במוצרי מתיקה.
שורשי הצמח משמשים ברפואה העממית זה אלפי שנים. העדות הראשונה לשימושו ברפואה חקוקה בכתבי חמורבי מאשור מלפני כ- 4000 שנה, שם שימש למטרת ריפוי מחלות עור, ליקויים במערכת העיכול, צהבת ותחלואי מערכת הנשימה. הסגולות הרפואיות של השוש, שהיו מוכרות ליוונים, הן כיוח הליחה והקלה במקרים של בעיות שונות במערכת הנשימה, כיב קיבה ותחלואים נוספים של מערכת העיכול. השוש נודע גם ביעילותו בטיפול במערכת ההפרשה, כמו במקרים של צריבה במתן שתן, עצירת שתן ושיכוך כאבים בכליות. השוש נחשב כמרווה צימאון, ועל כן נחשב היה כציוד חיוני בצבאו של אלכסנדר מוקדון.
ברפואה הסינית הוא נחשב עד היום כאחד מצמחי המרפא החשובים, ונהוג לכלול אותו כמעט בכל תערובת של צמחי מרפא, גם עקב היותו בעל טעם מתוק הממסך על טעמם המריר של צמחי המרפא האחרים בתערובת. בסין השימוש העיקרי בשורשים ובקני השורש הוא להקלה ולריפוי כיבי קיבה ותריסריון.
במחקרים מדעיים נמצא שהחומר הפעיל גליצירהיזין המצוי בריכוזים גבוהים בשוש (עד 14%), הוא בעל מבנה סטרואידי הדומה לתרופות הסטרואידיות כמו הקורטיזון. בדומה לסטרואידים, החומרים הפעילים של השוש מסייעים בריפוי דלקות ומשככי כאבים שיגרוניים. כמו כן הם פועלים על המאזן האופטימלי בין יוני הנתרן והאשלגן בדם ומעודדים את הפרשת ההורמונים מיותרת הכליה, מכאן שהשימוש בשוש מחייב פיקוח רפואי הדוק, בעיקר אצל אלה הסובלים מיתר לחץ-דם וממחלות לב.