דמיון מודרך
המונח דמיון מונחה או דמיון מודרך בא בדרך כלל לתאר טכניקות פסיכולוגיות, אשר עושות שימוש בתמונות מנטליות".
עולם הדימויים והסמלים משמש בתהליכי הדמיון המונחה, כאמצעי לקשר אל התת-מודע וכדרך להשפיע על המערכות הפנימיות. התהליכים הטיפולייים בדמיון מונחה מבוססים, לכן, בעיקרם על העלאת דימויים, מטאפורות, סמלים ו"תסריטים סימבוליים". כאשר המטופל מצוי במצב של עירנות שקטה ומרוכזת, ה"מפגש" עם הדימויים מאפשר אז (באופן עצמאי או בהנחיית מטפל) ליצור "תהליך מרפא".
דמיון מונחה יכול להיות לעזר ככלי אבחוני, או כדי להסתכל על המחלה מזווית התת-מודע, או לנצל באופן חיובי את קשרי נפש גוף ולאפשר ל"אקולוגיה של ריפוי" להתפתח. התהליכים בדמיון מונחה יכולים לעזור גם ככלי להרפיה ורגיעה, וכאמצעי להחלפת מחשבות של חרדה ופסימיות במחשבות ואמונות חיוביות.
עד לאחרונה התבססו דימויים מקובלים בהתמודדות עם סרטן על הרס סימבולי של הגידול, המרצה סימבולית של מערכת החיסון ותאי החיסון."התייעצות" עם "דמויות של תבונה" או דימויים "למקומות של רגיעה". בדמיון מונחה נעשה שימוש גם בתהליכים במשוב-ביולוגי (ביו-פידבק), היפנוזה, הרפיה עצמית ומדיטציה.
הגישה הפסיכולוגית העיקרית שהכניסה את הדמיון המונחה לטיפול בסרטן, פותחה בשנות ה- 70 בידי האונקולוג ד"ר קארל סימונטון (ספרו בעברית – "לשוב להיות בריא") ואשתו, הפסיכולוגית סטפני סימונטון. תרגילי ההרפיה והדמיון המונחה נועדו לפתח "איזון וחיזוק המישורים הפיזיים-נפשיים-רוחניים".
תהליכי הדמיון כללו בין השאר דימויים לגידול (כחלש, ניתן לפירוק או פירור), לטיפול (כחזק, יעיל, נספג במקומות הנכונים), ולמערכת החיסון ותאיה (פעילים, מדויקים ונמרצים, בעלי יכולת למוסס את הגידול). על פי בני הזוג סימונטון, תהליכי הטיפול העצמי בדמיון מונחה יכולים לשמש ככלי רב עוצמה להפחתת פחדים, מתחים ולחצים. הם מסייעים לשינוי גישות ולחיזוק רצון החיים, ומחליפים רגשות חוסר אונים ברגשות אופטימיות וביטחון.
בשנות ה- 80 קיבלו הדמיון, הדימויים הפנימיים ועולמו הפנימי של החולה ביטוי חשוב בספריו של מנתח הסרטן ד"ר ברני סיגל: "אהבה, רפואה וניסים" ו"חיים, אהבה ובריאות".