מילון מונחים בסיסיים בהומאופתיה

מילון מונחים מקצועיים בהומיאופתיה

החמרה – הרעה זמנית בסימני המחלה, לעיתים בעקבות לקיחת תרופה כלשהי, אחריה קיימים בדרך כלל שיפור ניכר במצבו של החולה.

תרופה מבנית קונסטיטוציה – תרופה הנרשמת בהתאם למזגו, לאופיו ולתגובותיו הכלליות של החולה (סוג מבנה גופו) וכן בהתאם לסימני המחלה כפי שהם מופיעים ומתבטאים אצלו.

תמונת התרופה – שיטת הריפוי שפותחה על ידי סמואל האנמן, תוך שימוש בעיקרון שטיפול יעיל ולא רעיל יכול להינתן על ידי השימוש בחומרים, אשר אצל אדם בריא יכולים לגרום לאותם הסימנים שמהם סובל החולה. ניתן לסכם זאת באמירה "SIMILLIA SIMILIBUS FURENTUR", כלומר "טפל בזהים על ידי זהים להם"
(יוונית: HOMOIOS = דומה, PATHOS = סבל).

MATERIA MEDICA מטריה מדיקה – הפרמקופיה ההומיאופתית, רשימה של תרופות בליווי סימני המחלה שלהן ואופן השימוש בהן.

MIASM מיאסמות – מצבים הבאים בתורשה או שלא בתורשה, ואשר נחשבים כסיבה העיקרית והבסיסית למחלות חוזרות ונשנות ולמחלות כרוניות. המחלות הן, לפי גישה זו, ביטוין של שלוש מיאסמות: עגבת (Syphillis), דבללת (Sycosis) וספחת (Psora) הפועלות יחדיו או כל אחת לחוד ושניתן לטפל בהן באמצעות התרופות המתאימות.

MODALITIES – אותם גורמים המגדירים סימן מחלה מסוים, לדוגמא: כאב המחמיר בתנועה, אך מוקל בעזרת חום מקומי. גורמים המביאים להחמרה מבוטאים לפעמים על ידי הסימן < בדוגמא שלעיל: כאב<תנועה>חום.

NOSODES – תרופות המופקות מתוצרי המחלה (רוק, מוגלה וכד'), רקמה נגועה או גופים חיים פתגוניים. ה- NOSODES של המעיים מופקים מתרבית של חיידקי המעיים.

POLYCRESTS – תרופות מסוימות המוכרות היטב, בעלות שימוש קליני נרחב, הניתנות לחולה לרוב על פי המבנה הגופני שלו.

POTENCY פוטנציה – רוב התרופות ההומאופתיות נמצאות במצב של פוטנציה, במילים אחרות, חומרים שעברו תהליך של סדרת דילולים וניעור ( או כתישה – כאשר מדובר בחומרים שאינם נמסים) בכל אחד משלבי הדילול. תהליך זה נקרא פוטנטיזציה, וניתן לבצעו אחד בעשר – כלומר בסולם העשרוני, או אחד במאה – כלומר בסולם מאי. פוטנציה של שישה דילולים בסולם העשרוני תירשם כ- X6 (או DH6 באירופה), בעוד שפוטנציה של שישה דילולים בסולם המאי תירשם כ- C6 או רק 6 (CH6 באירופה).
פוטנציה נמוכה: X1 עד X12 (C6).
פוטנציה גבוהה: C30, C200, M1, M10.

PROVING מבחן – בדיקת חומר מסוים על מתנדבים בריאים, הלוקחים מנות חוזרות מהחומר, ורושמים בדיוק רב כל סימן המופיע. גרמנית: PRUFEN – לבחון, מלטינית – PROBARE.

REPERTORY – רשימת סימני מחלה הנגרמים על ידי תרופות שונות, כאשר תחת כל כותרת או מדור רשומים אותם החומרים שידועים כגורמי סימפטום מסוים. לעיתים קרובות מופיעים סימני המחלה בסוגי דפוס שונים כדי לציין את דרגת חשיבותם, כפי שנמצא במבחנים ולפי הניסיון הקליני, סימפטום המתבטא בצורה בולטת מסומן בדפוס שחור מובלט, אחריו – בדפוס משופע ולבסוף – דפוס רגיל.

SINILIMUM – התרופה הבודדת המתאימה ביותר לתמונה הכללית של סימני המחלה.

איתור ומתן מרשם מיוחד – זוהי שיטה למתן מרשם, אשר על אף שהיא מבוססת על עקרות הדמיון, היא מתייחסת יותר לסימני המחלה המקומיים והייחודיים, ופחות על תגובתו של החולה. לדוגמא: ארניקה (ARNICA), היא כמעט בלעדית לפצעים שנגרמו על ידי מכה. לתרופות מסוימות יש גם סגוליות לאיברים מסוימים, והן ניתנות על בסיס פתולוגי.

ניעור – ניעור חזק ונמרץ המתבצע לאחר כל אחד משלבי הדילול בתהליך הכנת פוטנציה. לפי המסורת, מכים בכלי באופן קצבי כנגד משטח עור או כנגד בסיס היד, אך כיום מבוצע הניעור לרוב בצורה מכנית.

תמיסה – תרופות בצורת נוזלים, בדרך כלל עם תערובת של כוהל ומים כממיס. התרופה בצורתה המרוכזת ביותר נקראת "תמיסת האם" וסימנה M.T. O מתמיסה זו מכינים את הפוטנציה על ידי דילול הדרגתי וניעור.

כתישה – טחינה ממושכת עם חומר לא פעיל כלשהו בבסיס, בדרך כלל סוכר חלב, כחלק מתהליך הכנת הפוטנציה מחומר שאינו נמס.

כוח החיים או כוח דינמי – האנמן השתמש במושג זה כדי לתאר את הכוח המבריא הנמצא בתוך גוף האדם מרגע היוולדו. כוח זה ניתן לעורר לפעולה על ידי פוטנציה הומיאופתית. בעת מחלה, כוח החיים משובש והתרופה מסייעת בתיקון המצב.

תבלינים ברפואה

95774-taragonטרגון Tarragon
Artemisia Dracunculus

צמח ממשפחת המורכבים המשמש כתבלין.
ברפואה העממית שימש כמעורר תאבון ויש האומרים כמוריד לחץ דם.
בהרכב הכימי ישנם חומרים ממשפחת הפלאבנואידים המשמשים כנוגדי חימצון, והלימונן, שיש הטוענים כי תורם להפחתת הסיכון לחלות במחלות סרטן מסוגים מסויימים.

שומר פשוט Foeniculum Vulgare Fennel
צמח ממשפחת הסוככיים הגדל בדרום אירופה ואגן הים התיכון.
הצמח בגובה של עד 2 מ' בעל עלים בצבע ירוק בהיר ופרחים צהובים.
העלים והגבעולים משמשים כתוספת לסלטים והשמן האתרי המופק מהם משמש בתעשיית הבשמים, החמוצים, סבונים וכו'.
ערביי ארץ ישראל משתמשים בשומר לחיטוי הפה ולטיפול בדלקות עיניים, במישרה לריפוי נזלת, צרידות, הפרעות עיכול ולניקוי הפה.
בעדות שונות משמש השומר כנגד כאבי בטן וגזים ובמצבים של חוסר תיאבון.

אזוב מצוי – זעתר
אנגלית: Sweet Marjoram
לטינית: Marjorana Hortensis Moench
צמח ממשפחת השפתניים הגדל בר בארץ, בבתי גידול מוארים ובאדמת טרשים וסלעים.
השימוש העיקרי של הזעתר הינו כתבלין לסלטים, דברי מאפה, מאכלי בשר וכתוספת לשמן זית.
בהיסטוריה שימש הזעתר לריפוי מחלות ונגעים מסוגים שונים כגון: כאבי גרון, הצטננויות, כאבי בטן ונפיחות של המעיים, כמו-כן נגד גמגום, חולשת הדעת, הקלת צירי לידה ועוד.
בכפרים ערביים שמים את עלי הזעתר בנעליים לחימום הרגליים בחורף ולחיטוי.
יש המשפשפים את הרקות בעלי אזוב לשיפור הזיכרון.
רוב השימושים הרפואיים בזעתר הינם עממיים ולא הוכחה פעילות רפואית בצורה מדעית.

אורגנו
אנגלית: Margoram Oregano
לטינית: Origanum Vulgaris L.
צמח ממשפחת השפתניים הגדל בארץ.
השימוש העיקרי היה טיפול ברטיות בכאבי שרירים ופצעים.
ברפואה הסינית משמש הצמח להקלה במצבי חום וגרד בעור. באירופה משמש לשיפור והקלה בבעיות מערכת העיכול ושיעול כרוני.
במחקרים מדעיים שנערכו הוכחה פעילות האנטי דלקתית בהיות החומר הפעיל ה- thymol – פנול משמש כקוטל חיידקים, כמו-כן נמצאו בו כמויות פלבנואידים והינו בעל פעילות נוגדת חימצון חזקה.
האורגנו יכול להינתן כתה בחליטה או בתמציות.

אזוביון רפואי
אנגלית Lavender
לטינית: Lavendula Officinalis
צמח ממשפחת השפתניים בעל פרחים בצבע תכלת סגלגל.
הצמח גדל באגן הים התיכון באזורים מוארים מאד וממוזגים בעיקר באירופה.
עיקר השימוש בצמח הינו לתעשיית הקוסמטיקה, למתן ריחות טובים ולחיטוי.
שמן וחומץ שבתוכם הושרו פרחי אזוביון מהווים בסיס לתוספת טעם למאכלים כמו סלטים וכו'.
שמן האזוביון משמש להרגעה וחיטוי וכתמצית טעם לתרופות בעלות טעם לא נעים.
בתרבויות במזרח הרחוק וברומא השתמשו בצמחים כתוספת למי אמבט למתן ריח טוב.
שמן האזוביון משמש להרחקת כינים וביציהם מראשי ילדים.
שימש ברפואה הפולקלוריסטית לריפוי פצעים ונשיכת בעלי חיים ארסיים.
בארצנו גדלים מספר סוגי אזוביון בעלי ריח חריף ומבושם.

ג'ינג'ר (זנגוויל)Ginger Zingibar officinale

צמח עשבוני רב שנתי, בעל שורש (ענפים תת קרקעיים), המשמשים לתיבול ולרפואה. ברפואה העממית הסינית משתמשים בזנגוויל הטרי או היבש למניעת בחילה והקאות, להחשת תהליך העיכול ונגד הצטננות ונזלת. ברפואה העממית במערב משתמשים בצמח כסופח גזים, ומגביר תיאבון.

לזנגוויל השפעה על תנועתיות(פריסטלטיקה) המעי, הוא מסייע להפרשת מיץ המרה .ובעל תכונות אנטי דלקתיות, אולם התכונה הרפואית המעניינת שלו היא פעולתו נוגדת הקאות ובחילות עקב מחלת ים. עובדה זו הוכחה בכמה ניסויים רפואיים בבני אדם, שנערכו בשיטות מדעיות מבוקרות..

ועדת המומחים הגרמנית (Commission E) פרסמה מונוגרף, שבו היא ממליצה להשתמש בזנגוויל נגד בחילה במינון של 2-4 גרם ליום. הקומפנדיום הבריטי (ספר התרופות הצמחיות האנגלי) ממליץ על מינון של 1-2 גרם אבקת ג'ינג'ר יבשה למניעת בחילות. ניתן להשתמש גם בקני שורש טריים למטרה זו. לא נמצאו תופעות לוואי עקב השימוש בג'ינג'ר. החומרים הפעילים של הג'ינג'ר הם השמן הנדיף והחומרים המקנים לו את חריפותו.

כרפס ריחני (סלרי) Celery Apium graveolens

משפחה: סוככיים

אחד ממיני הירקות הנפוצים, המוכר גם כצמח מרפא. הפרי (דו זרעון) מכיל 3%-2% שמן נדיף, שרכיבו העיקרי הוא לימונן (70%-60%).
הסגולות העיקריות של פירות הכרפס הן: פעילות נוגדת שיגרון, בפרט במקרים של דלקת מיפרקים המלווה בדיכאון נפשי, ריפוי דלקות במערכת השתן והגברת הפרשת השתן.
הצמח מסייע לניטרולם של רעלים בגוף, וזאת הסיבה ליעילותו בריפוי מחלת השיגרון (צינית, פודגרה).
למחלה זו אופיינית הצטברות גבישי חומצת שתן (חומצה אורית) במיפרקים, בעיקר באצבעות הרגליים. הפירות פועלים כמזרזים קלים של מערכת העיכול. אצל אמהות מיניקות אכילת גבעול הכרפס עשויה להגביר את הפרשת החלב. מיצוי של הפירות משמש ברפואה ההומיאופטית כתרופה מקובלת לזירוז הטלת שתן.
מיץ כרפס מומלץ לטיפול בהפרעות מחזור, בעודף חומציות וכן בפצעים ובכוויות. ניתן לשתות מיץ שנסחט מחלקי הצמח השונים במקרים של דלקות במערכת השתן, כגון דלקת שלפוחית השתן, דלקת השופכה, בדלקות מיפרקים וכן במקרים של חולשה ועייפות. מטפלים בפצעים ברטיות טבולות במיץ כרפס מעורב עם שמן כרפס מכבישה קרה. פצעים בחלל הפה ניתן לרפא באמצעות גרגור של מיץ כרפס.

בכרפס מצויים חומרים (פורנוקומרינים) המגבירים את רגישות העור בחשיפתו לאור. אנשים רגישים מוזהרים משימוש בצמח.

חידושים בצמחי מרפא

דבקון לבן Viscum album

צמח טפיל למחצה ממשפחת ההרנוגיים הגדל על עצים שונים, כמו: עצי תפוח, לימון, אגס, צפצפה ועל עצים מחטניים. בארץ גדל דבקון הזית הנטפל לעצי זית, שקד או עוזרר. ברפואה משתמשים בעלים ובזמורות של הצמח.

הטיפול בעזרת הדבקון הוצג לראשונה ב- 1920 בשווייץ ע"י רודולף שטיינר שייסד את תורת הטיפול האנתרופוסופי שבבסיסה עומד עקרון הטיפול בגוף ובנפש גם יחד.

פעולותיו של הדבקון הלבן מאופיינות בהגברת פעילות התאים הלבנים הלימפוציטים מונוציטים שהם חלק מהגורמים המהווים את כוח ההתנגדות של הגוף. החומר גורם לעלייה בתאי ההרג Killers – Lynphocytes.

פעילות נוספת שנמצאה משפיעה ישירות על תאי גידול שונים, ובתנאי מעבדה הוכח עיכוב פעילות תאי הסרטן.

השפעתו העיקרית הוכחה בגידולים בשד, בריאה ובמערכת העיכול, ולאחרונה נצפתה השפעתו גם על גידולי מוח שונים. קיימים כמה מוצרים מוכרים המופקים מדבקון, כמו ה- Iscusin, Iscador ו- Helixor. בעלי השפעה טובה במחלות אלו.

פעילותו של הדבקון הוכחה גם במחלות קדם-סרטניות, כמו דלקת כרונית של המעי הדק מסוג קרוהן, פוליפים בשלפוחית השתן, דלקות וכיבים בקיבה ודלקת כרונית של המעי הגס – Ulcerative Colitis.

הדבקון ניתן בתמציות, בטיפות, בכדורים ובזריקות ויש להשתמש בו רק בעצת רופא או מרפא שהוכשר לטפל במוצרים אלו, בעיקר מפני שעלולות להתפתח תופעות לוואי כאלרגיה עד מצב של שוק אנפילקטי. זהירות!

צור קשר

בדוק את גילך

.תהליך ההזדקנות הינו תהליך טבעי אך אנו יכולים לשפר את בריאותנו ולנקוט צעדים מניעתיים 
.האם אנו זקוקים לטיפול? בדוק  את מצבך בשאלון ההערכה העצמית לתהליך ההזדקנות

שאלון ההזדקנות

Play video