בחירת התרופה ההומאופתית
בחירת התרופה ההומיאופתית
בהתאם לעקרונות ההומיאופתיה יש לזכור שכל תרופה הניתנת לחולה צריכה להיות מבוססת על "חוק הזהות", כלומר להתייחס לכלל הסימפטומים המופיעים בחולה ולא רק למחלה המסוימת. אם התרופה לא נבחרה בצורה זו, אין לצפות לתוצאות טובות.
יש להתייחס לסימפטומים האובייקטיביים והסובייקטיביים כאחד. סימפטומים אובייקטיביים הם אלה שבהם מבחינים הרופא וקרובי החולה, ללא כל קשר להשכלה או לידע מקצועי. מדובר בצבע, במרקם העור וחומו, בהבעת העיניים והפנים, בתנועה וביציבה של הגוף, בצורה ובצבע של ההפרשות וכו'. הסימפטומים הסובייקטיביים הם אלה שהחולה בעצמו מדווח עליהם, והם כוללים את הרגשות השונים, כאבים ותחושות לא טבעיות, ומגוון מחשבות, חלומות וחזיונות המשנים את ישותו של החולה. יש להוסיף לכך גם סוג שלישי של סימפטומים המשפיעים על התמונה הכללית, וכאן נכללים הסימפטומים שהופיעו בעבר, והם עדות לליקוי גופני או מיאסמה.
כמו כן רצוי להתייחס למבנה הגופני, "קונסטיטוציה" של החולה. מלבד כל אלה, יש להתייחס למשתנים כמו "החמרה בלילה ושיפור ביום" וכו'. לכל אלה חשיבות בבחירת התרופה המתאימה, כמתואר ב- ""MATERIA MEDICA.
מספר הוראות חשובות:
1. כדי להיות מאבחן מוצלח יש לזכור תחילה את התכונות העיקריות של התרופות לפי הספר "תורת חומרי הרפואה". יש לזכור את הסימפטומים על פיהם ניתנת כל תרופה ולדעת להבדיל ביניהם.
2. יש לזכור תמיד, שאין מטפלים במחלה בלבד אלא בחולה כמכלול, לפי "חוק הזהות". על כן, לפני בחירת התרופה יש לאפשר לחולה לספר על כל מיחושיו מבלי להפסיקו ולרשום הכל בקפדנות בהתאם "לצורת רישום המקרה". לאחר מכן אפשר להפנות שאלות נוספות ישירות לחולה או למי שנלווה אליו כדי לקבל את המידע הדרוש.
3. אם מצב החולה אינו משתפר לאחר נטילת התרופה תוך פרק זמן סביר, יש לבדוק אותו שוב, אם למרות הכל הסימפטומים של החולה זהים לגמרי לסימפטומים של התרופה, יש לתת מנה אחת של Sulphur D30 ולחזור על מתן התרופה המומלצת. אם לא נראה עדיין כל שיפור, יש למצוא תרופה מקבילה שיכולה במקרים רבים למלא תפקיד משלים לתרופה הקודמת, או יכולה להיות בדיוק התרופה הנגדית ולמרות זאת להועיל. אם לא מוצאים את התרופה המקבילה יש לתת את אחת התרופות הנגדיות (Antidotes), אם אין בנמצא כזה, יש לתת לחולה מספר לגימות של קפה שחור חזק והוא יסתור ברוב המקרים את התרופה, לאחר מכן יהיה אפשר לתת את התרופה המתאימה ללא כל חשש.
4. כשמבחינים בהשפעה מזיקה של תרופה מסוימת, אין לחכות, אלא לתת לחולה מיד תרופה נגדית או מספר לגימות של קפה חזק, לאחר מכן יש לחפש תרופה מקבילה ולתת לחולה.
5. לפני מתן זרחן וגפרית יש לוודא, שהחולה אינו סובל ממוקדים שחפתיים בריאות. כמו כן קיים חשש לפתוח מחדש מורסה בריאות, במידה שניתן מינון גבוה, ולכן יש להשתמש בתרופות אלה בזהירות רבה.
6. חשוב ביותר להצלחת האבחון להתייחס לחולה בעדינות ובידידות, כדי שלא יחשוש לגלות בפני הרופא גם את הפרטים האינטימיים הקשורים במצבו.
7. יש לבקש מהחולה שלא יעשן ולא יאכל לפחות חצי שעה לפני ואחרי נטילת התרופה, ולשטוף היטב את הפה בכל פעם שהוא נוטל תרופה.
8. תרופות משלימות וכרוניות ניתנות בדרך כלל למנוע את הופעתה המחודשת של המחלה, כדי להביא את החולה למצב של בריאות יציבה.
9. יש להקפיד, שהתרופות ההומיאופתיות יוכנו בידי רוקחים מוסמכים. הבקבוקונים המכילים את התרופות חייבים להישמר סגורים הרמטית, אחרת תשננה התרופות את תכונותיהן.
עצות "אל תעשה"
1. אין לתת כל תרופה לחולה אלא אם כן נמצאה זהות מוחלטת בין הסימפטומים של החולה לבין הסימפטומים שהתרופה יוצרת באדם בריא.
2. אל תנסה לטפל בחולים כרוניים לפני שרכשת ידע מרבי בפילוסופיה ההומיאופתית וב"תורת חומרי הרפואה".
3. אין להשתמש בתרופות נוגדות בזו אחרי זו.
4. אין לתת יותר מתרופה אחת בו זמנית. (הומיאופתיה קלאסית).
5. אין לתת אותה התרופה בפרקי זמן קצרים מדי, חוץ מאשר במקרים יוצאי דופן.
6. אין לאחסן קמפור בחדר אחד אם שאר התרופות, כיוון שהיא גורמת לקלקולן בזמן קצר מאד.
7. בזמן הטיפול ההומיאופתי יש למנוע מהחולה: אכילת בצל ושום טריים, שתיית קוקה- קולה, שתיית קפה, בירה ואלכוהול ונטילת כל תרופה אחרת.
8. אין לתת Arsenicum Album לחולה בשלב שבו הוא סובל מחום או מכאב ראש, פן יחמיר מצבו.
9. אין לתת לחולה Spongia בזמן שהוא סובל מהתקפה קדחתית – חום גבוה.
10. אין לתת Sulphur לפני Lycopodium ואחרי Calcarea carbonica.
11. אין לתת Lachesis בהפרשי זמן קצרים מדי או באופן ממושך, שכן זה עלול להוביל את החולה לבלבול דעת.
12. אין להחליף תרופות בתדירות גבוהה, ברוב המקרים יש לתת לתרופה לפעול לפחות למשך לילה.
13. אסור לרופא מתחיל או לאדם שאינו מומחה בתחום ההומיאופתיה לנסות ולטפל במצבים הבאים:
א) כאב ראש מתמשך.
ב) התקפות מקריות או כרוניות של סחרחורת.
ג) מחלות עיניים.
ד) סתימה כרונית של האף.
ה) מצבים כרוניים של הגרון.
ו) נפיחות כלשהי של הבלוטות בחלק החיצוני של הצוואר.
ז) שיעול כרוני.
ח) מחלות כרוניות של הלב ודרכי השתן.
ט) הפרעות מסובכות של מערכת המין והשתן.
י) גידול גושי או בלוטה נפוחה במקום כלשהו בגוף.
יא) אבדן משקל תמידי.
יב) כאב גב חזק או מתמשך.
מתן תרופות
התרופות ההומיאופתיות ניתנות לחולים בשלוש דרכים: דרך האף (הרחה), דרך הפה ובטיפול מקומי או חיצוני.
הרחה – כאשר לסתות החולה סגורות בחוזקה והוא מחוסר הכרה, אפשר לתת לו את התרופה דרך האף. אוחזים בצלוחית התרופה בסמוך לאחד הנחיריים, כך שהחולה יוכל לשאוף פנימה את אדי התרופה. שאיפה כזאת מגרה את קצות העצבים והחולה יחוש טוב יותר, במקרים רבים. לבד ממקרים אלה, תרופות ניתנות באותה הדרך כאשר החולה רגיש מאד והמטפל רוצה לתת לו את המנה המינימאלית של התרופה, כדי שמצבו לא יוחמר.
דרך הפה – התרופות ההומיאופתיות נלקחות ברובן דרך הפה, בנוזל, באבקות או בכדוריות. את הנוזלים מערבבים לפי השיטה של טיפה או שתיים בכפית מים, ובמקרה השני 4 עד 8 גרגרים של אבקה, או 3 עד 6 כדוריות מספיקים למנה אחת של תרופה.
טיפול מקומי או חיצוני – תרופות הומיאופתיות רבות ניתנות למריחה חיצונית, והן מופיעות בצורת תמיסה מימית, כוהל או משחה. כך למשל ב"תמיסת האם" של ציפורני החתול- משתמשים במקרי חתכים ופצעים, בתמיסת האם של תויה - משתמשים למריחה על יבלות, בקנטריס - משתמשים לטיפול מקומי בכוויות.
בחירת הפוטנטיזציה
לצורך בחירת הפוטנציה (הריכוז) המתאימה, דרושה הכרה של הפוטנציות הנמוכות והגבוהות, שבהן משתמשים הלכה למעשה.
בסולם העשרוני הפוטנטיזציות הנמוכות שבהן משתמשים הכי הרבה הן 3X-D3 ו- 6X-D6 והגבוהות הן 12X, 30X ו- 200X.
בסולם המאי – הפוטנציות הנמוכות הן - C3, C6, C12, ו- C30, והגבוהות הן - CM50/10M/1M/200C וכו'.
בבחירת הפוטנטיזציה, רצוי תמיד להעדיף את הנמוכות, כלומר X3 ו- X6 ולחזור עליהן בהפרשי זמן קצרים. כך אפשר לתת מיד תרופה נגדית במקרה שהחולה מראה סימנים מדאיגים או תגובה שלילית לתרופה. לטיפול שגרתי הפוטנטיזציות המומלצות הן X3, X6
ו-X30, מחוץ לNosodes- שיש להשתמש בהם תמיד כתרופות ביניים בפוטנטיזציה ה- 200 ובמנות יחידות, ואין לחזור עליהם אלא בהפרש של שבוע או עשרה ימים, אם בכלל.
תדירות מתן התרופות
יש לזכור שתדירות מתן התרופות ההומיאופתיות תלויה ומשתנה בהתאם לסוג המחלה. ככלל, כאשר הסימפטומים חריפים, חמורים ומדאיגים, מותר לקחת את התרופה בהפרש של חצי שעה או שעה. ברגע שמבחינים בשיפור כלשהו, יש להגדיל את הפרשי הזמן בין מנה למנה לשעתיים שלוש וכו'. במחלות כרוניות ניתן ליטול תרופה פעמיים, שלוש או ארבע פעמים ביום, למשל מומלץ על לוח זמנים כלהלן: 08:00 בבקר, 12:00 בצהרים, 16:00 אחה"צ ו- 20:00 בערב, חוץ ממקרים יוצאי דופן. במקרים כרוניים, יש להקטין את המנות ולתתן בהפרשי זמן גדולים יותר, כאשר נראה שהמטופל מרגיש טוב. אם לא ניכר כל שיפור תוך פרק זמן סביר יש להיוועץ ברופא מומחה.