תשישות ועייפות בקרב החולה האונקולוגי
"תשישות ספונטנית מצביעה על חולי" – היפוקרטס
תשישות ועייפות הינן תופעות השכיחות בקרב החולה האונקולוגי הן בזמן הטיפול הכימי, קרינתי והן בחולה הנמצא בשלבי מחלה מתקדמים.
הגורמים לתשישות ועייפות הם רבים ולחלקם יש מענה ברפואה הקונבנציונאלי ובחלקן נתמכים על ידי שיטות הריפוי המשלים הפליאטיבי.
הסיבות לתשישות הקשורות לטיפולים נובעות מתופעות לוואי לטיפול הכימי והקרינתי ומטיפול כירורגי עת האדם זקוק לתקופת התאוששות. תופעות לוואי לתרופות שונות כמשככי כאבים, או תרופות כמו Interferon, תת תזונה או ירידה במשקל, מחלות זיהומיות או זיהום הנלווה לטיפולים, אנמיה והשפעות נפשיות כדיכאון וקשיי שינה.
ההשפעות הנפשיות המלוות את התשישות יכולות להעצים את התופעה תוך כדי העובדה שהחולה מפתח כעס ותחושת בדידות משפחתית וחברתית ומצוקה רוחנית ונפשית.
יש לציין כי כאב מהווה גורם לתשישות כמו בעיות חילוף חומרים שונות, חוסר נוזלים, מלחים וויטמינים כמו ויטמין 12B ואחרים.
הסימנים לתשישות הינם מעין חולשת שרירים, היעדר כח, ירידה בריכוז ובערנות, שינוי במצבי רוח, קשיי שינה וקשיים בתפקוד היום-יומי.
תופעות המלוות בדרך כלל באובדן תיאבון, מחסור בשעות שינה, קושי בריכוז, ביכולת החשיבה, הדיבור ובקבלת החלטות. כאבים וירידה ביכולת הגופנית והמנטאלית. רצון לשכב במיטה לפרקי זמן ארוכים במהלך היממה, תחושת עצבות, חוסר עניין במראה החיצוני ולעיתים תחושת ייאוש וחוסר רצון לשיתוף פעולה.
הטיפול במצבי התשישות ייעשה תוך כדי שיתוף של גורמים מטפלים שונים, תוך כדי מתן מחשבה להיבט הנפשי והגופני, עידוד החולה לביצוע הפעולות הדרושות, תוך כדי עריכת תכנית יומית עם פעילות פיזית קלה, תזונה מאוזנת, שמירה על שתייה מרובה, שעות שינה מספיקות ומתן תוספי מזון. במידה ואין תזונה מספקת, יש לתת מזון מרוכז בצורת אבקות, שייקים וכו'. במידה והחולה אינו מסוגל לאכול, אז בהזנה מרכזית או במתן עירויים עם ויטמינים ומינרלים.
הטיפול התומך הנפשי צריך להתבצע ע"י אנשי מקצוע בעידוד לדמיון מודרך, מדיטציה וטיפול נפשי פרטני.
הטיפול התומך הינו מרכיב עיקרי בפתרון בעיית התשישות והעייפות בחולה האונקולוגי.