טיפול באמנות

    האמנות כידוע מהווה חלק בלתי נפרד מהחברה, קיימת כמעט משחר ההיסטוריה ומשקפת מרכיבים אישיים ותרבותיים של האדם.

    האמנות חיונית לתפקוד נפשי בריא. למרות זאת בחברה ההישגית והממוקדת תוצאה של ימינו, למרבית האנשים אין לרב הזדמנות לבוא במגע עם כלי זה.

    במסורת הפסיכואנליטית הקלאסית תהליכים לא מודעים, כמו תהליך היצירה, נראו כחלק מתהליך רגרסיבי ומחולי. פרויד ראה תהליכים מודעים כבריאים יותר. לעומת זאת בפסיכואנליזה המודרנית רואים את התהליכים המודעים (ראשוניים) והלא מודעים (משניים) כמשלימים זה את זה. שניהם נחשבים כחלק מתהליך ההסתגלות החיונית לאדם. שינוי ההשקפה בפסיכואנליזה לגבי הלא מודע שינתה את הגישה לשימוש באמנות ככלי טיפולי.השימוש באמנות בפסיכואנליזה מודרנית נחשבת כמפתחת את בריאות הנפש. הפסיכואנליטיקאי וויניקוט, בדומה לפסיכואנליטיקאים היונגיאניים, ראה באמנות וביצירה חלק חיוני בטיפול.

    כיום טיפול באמנות הוא סוג של פסיכותרפיה. הטיפול ניתן לשימוש למגוון רחב של אוכלוסיות וסוגיות בשיטות שונות. הטיפול יכול להיות לדוגמא ארוך או קצר, פרטני או קבוצתי עם ילדים, מבוגרים, נפגעי נפש, מכורים, נפגעי טראומה, אוטיסטים ועוד.

    ההכשרה היא כתואר שני או לימודי תעודה של שלוש שנים (עם רקע משמעותי קודם באמנות). הלימודים כוללים פרקטיקה קלינית ולימודים תיאורטיים שמרכיב עיקרי בהם הוא פסיכותרפיה.

    הטכניקה של טיפול באמנות מבוססת על הידיעה שכל אדם מסוגל לתת ביטוי לקונפליקטים שלו דרך שימוש בכלים אומנותיים. יכולת זו אינה תלויה בידע אמנותי קודם או בכישרון. לעיתים אף יש צורך להשתחרר מידע טכני קודם בכדי לא "להתחבא" מאחוריו.

    המוקד נמצא בראש ובראשונה בערך הטיפולי של יצירת העבודות ועיבוד משמעותן עבור המטופל. זאת בניגוד ללימודי אמנות או אמנות משקמת שבהן הדגש הוא יותר על האסתטיקה של המוצר המוגמר. למרות זאת קורה שמטופלים מגלים לפתע כישרון אמנותי חבוי וממשיכים לפתח את האמנות מחוץ לטיפול. בעקבות זאת לרב ניכר שיפור בביטחונם העצמי עקב התפעלות הסביבה מיצירותיהם.

    הטיפול קורה כשהמטופל פעיל פיסית עם החומרים האומנותיים (צבעים, חומרי פיסול ומגוון חומרים אחרים) ושקוע בעבודתו. התהליך מביא לעיתים לקתרזיס ויכול לפרוץ הגנות ולאפשר שחרור רגשות חבויים. מצאתי כפי ש Naumberg(1951) סבורה שכשהמטופל מצליח להתבטא דרך היצירה יכולתו לבטא את רגשותיו באופן מילולי משתפרת.

    למרות שהאמצעי האמנותי להבעה ותקשורת לעיתים עצמתי יותר מהבעה מילולית, הוא לרב מאיים פחות עבור המטופל. השפה האמנותית היא סמלית ומידת החשיפה המילולית על היצירה היא בשליטת המטופל. כל פרשנות נעשית בזהירות ובהדרגתיות עם המטופל, כשהאסוציאציות הסובייקטיביות שלו הן מרכיב משמעותי בתהליך. בניגוד לדעה הרווחת טיפול באמנות אינו דומה לגרפולוגיה בכך שהוא אינו במהותו כלי אבחוני. כמו כן אינו אמצעי ליצירת חומר לעבודה עבור אנשי מקצוע אחרים.

    המוצר האמנותי מהווה עדות מוחשית לתהליכים שעבר המטופל. דרך ראייה לאחור של עבודות בטיפול אפשר לראות התקדמות ולקבל תקווה.

    אחרי תואר ראשון בלימודי אמנות בניו יורק למדתי משחק, ועסקתי במשחק ובציור במשך עשר שנים. עברתי את הכשרתי כמטפלת באמנות בסקוטלנד בלימודי תואר שני (Master of Science, Queen Margaret University Edinburgh),והמשכתי את הכשרתי בישראל בלימודי פסיכותרפיה ממוקדת. ניסיוני כמטפלת הוא עם האוכלוסייה הכללית ובעיקר עם הפרעות אכילה, התמכרויות ונפגעי נפש. אני עובדת באופן פרטי בת"א ובמוסדות שיקומיים.

    ליצירת קשר: בתיה ביגון 0507662833
    seaoflilac@hotmail.com