מהי תאוריית המיאסמות הכרוניות

    לאחר שנים רבות של מחקר ומחשבה הגיע ד"ר האנמן למסקנה, שהגורמים הבסיסיים למחלות הן מיאסמות הנשארות סמויות בגוף ולא מאפשרות לו להגיע למצב של בריאות. האנמן הגיע למסקנה זו, לאחר שבמשך שנות עבודתו כרופא נתקל במקרים רבים של חולים, שלכאורה נרפאו וחשו בטוב למשך זמה מה, אך המחלה שבה ותקפה אותם ללא כל סיבה הנראית לעין.

    לדעת ד"ר האנמן קיימים שלושה סוגי מיאסמות: ספחת, דבללת-זיבה ועגבת – והן שורש כל המחלות הכרוניות. אמצעי הזהירות הרגילה כמו תזונה נכונה ופעילות גופנית אינם משפיעים עליהן. להלן תיאור קצר של שלוש המיאסמות:

    ספחת (PSORA)

    ידועה בדרך כלל כמיאסמת הגרד, תוצר של דיכוי תחושת הגירוי או הגירוד או של תפרחת על העור שבגוף. הספחת מופיעה בכל אדם, ומהווה גורם בסיסי לכל המחלות הכרוניות. אילו הספחת לא הופיעה כמיאסמה בגזע האנושי, לא היו מופיעות גם שתי המחלות האחרות ובני האדם לא היו רגישים למחלות, שכן כל המחלות המופיעות באדם מקורן בספחת. כל עוד זו לא תנוצח, לא נוכל לצפות לריפוי מהיר וסופי של החולים.
    במסגרת הידע הבסיסי על הספחת יש להכיר חלק מתופעותיה, כגון: תולעים וגירוי בפי הטבעת אצל ילדים, רגזנות ועיניים דומעות, חוסר תיאבון או תיאבון מוגזם, אי שקט נפשי תחושת חסר בכוח ובאנרגיה, פחדים, דימום מהאף, חיוורון בפנים, הזעה לא טבעית מופרזת ובעלת ריח רע, הצטננות נזלת ואף סתום, חולשה ועייפות רבה בלי שום יחס למאמץ, כאבים ממושכים, כאב ראש חד צדדי וכאבים ותחושות משונות בראש, כאב שיניים ודימום מן החניכיים, נשירת שער והופעת שער אפור בגיל צעיר, נטייה לשושנה (ורדת), נמק, תחושה כאילו כל הדם זורם אל הראש, מחזור לא סדיר, שינה לא טבעית, חלומות זעם, הצעה, הרטבה במיטה, זיהומים, חריקת שיניים, בכי, נחירה, חוסר מנוחה ועייפות מוגזמת, לשון מחופה בשכבה של חומרים מסוגים שונים, ריח רע נודף מן הפה, הפרשה מוזרה של ריר, חניכיים שחורים או כחולים, בחילה והקאה בבקרים, צרבת, יובש בלשון, טעם לא נעים, דחיות ותשוקות מוזרות, עצירות או עצירות ושלשול לסירוגין, סוגים שונים של כאבים בקיבה ובמעי הישר, הפרשות ריריות או דמיות בצואה, טחורים, כיבים בסוליה ובכף הרגל, בעונות מסוימות בין האצבעות, מזג רגזני וקשה, צורך בחיבה ונטייה להציק לזולת, תאווה מינית מופרזת, התרופות המקובלות לא משפיעות על האדם, גירוי חזק של העור, המחמיר מחום המיטה, מאויר קר, מישיבה, מעמידה ומתנועה.

    דבללת-זיבה (SYCOSIS)

    הוא מצב של מחלה הנוצר בעקבות דיכוי זיבה (גונוריאה). זוהי תכונה הטבועה בגוף, שאינה מאפשרת את חזרתו למצב תקין. הדבללת מתקיפה בדרך כלל את הדם ואת הממברנות הריריות. כל מצבי הקצרת, חוסר דם (אנמיה) והפרשות מהשפכה נגרמים על ידי הדבללת , וכל שינוי ברקמות או בגוף שמובל לגידול יתר כמו יבלות למיניהן, נשלט על ידי הדבללת.

    לצורך הריפוי חשוב מאד לאבחן את הסימנים העיקריים של החולה בדבללת. חולי הדבללת מוצאים הנאה רבה במעשים "חצופים" ו"לא הגונים", ואינם חשים צורך בהישגים רוחניים ונעלים יותר, ברצונם להישאר בחברה בינונית, לחשוב על דברים פשוטים, לקרוא רומנים וכד'. מחשבותיהם ושאיפותיהם מעידים על מצב בריאותם הלקוי.
    כשמופיעות הספחת והדבללת יחדיו, הן עלולות לגרום לשינויים בהתנהגות. החולה מלא חרדות, חשדן ולא מרוצה ואינו סומך על איש. הוא בלתי החלטי, אינו מסוגל להתרכז לעומק ולחשוב על מחלתו, על איבריו ועל גופו. הוא תמיד מלא חרטה אך זהיר שלא לבצע זאת, כדי שאנשים לא ידעו שהוא מתחרט. מבחינה גופנית מופיעים בו גידולים בגדלים ובצבעים שונים. לעתים קרובות אלה יבלות דמויות כרובית, ולפעמים מופיעים גידולים מסוגים שונים, חלקים שפירים וחלקם סרטניים-ממאירים.

    עגבת-סיפליס (SYPHILIS)

    העגבת היא מחלה המאופיינת בדרך כלל בכיב קשה. מבחינת הרפואה ההומיאופתית, העגבת היא מצב שנוצר כתוצאה מהטיפול המדכא את הכיב. העגבת פוגעת בדם ועלולה לגרום להרס עצמות. הכיבים הם תוצאה של מורסות העגבת. מקובל לחשוב, שאם כיב חודר לעומק אל מתחת לעור, כי אז מקורו בעגבת, ואם הוא שטחי, הרי שנגרם מדבללת. בעגבת אין תהליך של התרבות של תאים אלא רק הרס, זאת בניגוד לדבללת, שבה התאים מתרבים וגורמים לגידול יתר, אך אינם גורמים להרס לעומק.

    הסימנים העיקריים המופיעים בחולה עגבת הם אלה: מבחינה שכלית, הופך החולה לקשה הבנה וחלש, יכולת האבחנה שלו מתערערת וחושיו הופכים קהים. תגובותיו הרגשיות תמוהות – הוא צוחק במצבים רציניים ובוכה במשמחים. המצב מחמיר בעת שהייה בסביבה חמה, במיוחד מחום המיטה, ובזמן שבין שקיעת השמש לזריחתה. זיעתו שופעת, חריפה, דביקה ומעוררת בחילה, גם נשימתו, הליחה שבפיו והשתן שהוא מפריש הם בעלי ריח רע ודוחה. התנפחות הבלוטות והנטייה לכיבים הן תופעות תדירות בעגבת. היווצרות מוגלה, רכות, היווצרות שכבה לבנה דקה דמוית שומן. הוא מביט בכל דבר בחשד רב כאילו היה מלוכלך ונוטה לרחצה כפייתית.
    אם שנגועה בעגבת מהווה מטרד לילדיה, שכן היא רוחצת אותם ללא הרף בחשבה כי הם מלוכלכים. היא עצמה מתרחצת ומכבסת כל היום ולעולם אינה מרוצה מן התוצאות. שטיפה תדירה של הידיים אצל חולי עגבת היא תופעה מוכרת. החולה נוטה להזעה מרובה כשיש לו חום, אך אין זה מקל עליו. ההרס היא התוצאה העיקרים של עגבת, זה האויב מן הסוג הגרוע ביותר השוכן בגוף. חולה הנגוע במיאסמת העגבת חש דחייה לבשר ומשיכה למשקאות קרים, אך זה נכון רק עד השלב ההרסני של המחלה.

    לאחר בחינה מדוקדקת של המיאסמות מתברר, שהספחת נגרמת כתוצאה ממחשבה חולנית בעוד שהדבללת והעגבת הן תוצאה של עשייה חולנית. הספחת אינה יוצרת שינויים גופניים והיא מתבטאת במישור התפקודי בלבד, בעוד שהדבללת חודרת עמוק לתוך הגוף וגורמת לגידול יתר, חדירה ומשקע בתאים, ברקמות ובאיברים.
    העגבת מעמיקה אף יותר וגורמת להתנוונות ולמוות.
    הספחת היא מחלה כרונית לא מינית, תוצאה מטיפול שלא כהלכה ואף מדיכוי הזיקה. העגבת היא מחלת מין הנגרמת ממגע עם אדם נגוע או מטיפול לא מתאים.

    על פי הגישה ההומיאופתית יש לבדוק את המכלול של התנהגותו ואישיותו של האדם כדי לטפל בשורש הבעיה, ולכן רק כשבודקים את הסימפטומים ומאבחנים את אישיותו ואת התנהגותו של החולה אפשר להחליט על התרופה המתאימה לסוג המיאסמה שזוהתה.