תורת הקונסטיטוציות

    גוף האדם הוא מערכת שלמה, שבה האנטומיה (מורפולוגיה, צורה או המבנה), התפקוד הפיסיולוגי, המנטליות, תכונות תורשתיות ונרכשות הם היבטים של שלם שאינו ניתן לחלוקה.

    מבנה (קונסטיטוציה) הוא מצב סטאטי התלוי באלמנטים קבועים, הניתנים פחות מכל לשינויים, והם:

    א. מבנה העצמות
    ב. החיבורים שבין החלקים השונים
    ג. מבנה הרקמות, המתח שלהן (מצב של מתח נורמאלי של הרקמות שבעזרתו החלקים שומרים על צורתם, ומוכנים לתפקד בתגובה לגירוי המתאים), גמישותן (היכולת להיות מעוצב או לנות צורה) וצורתן (עגול, שטוח, מרובע, מעוקב וכו').

    האוריינטציה של האורגניזם האנושי לקראת קונסטיטוציה זו או אחרת תלויה באמבריוגנסיס, גלומר בתהליך המתרחש בזמן הפריית הביצית ובזמן ההיריון.

    מזג הוא מצב דינאמי; תהליך, אשר משחק את תפקיד ההחלטה הפונקציונלית בהתפתחות האדם השלם.המזג נקרא ע"י ד"ר גראפוגל "הקונסטיטוציה הביוכימית", והסיווג שלו עדיין בשימוש כאשר מתארים טיפוסים ביוכימיים.

    בתוך גוף האדם הקונסטיטוציה היא החלק הקבוע, הבלתי משתנה. המזג הוא החלק המשתנה. המזג הוא, ככל הנראה, הגשר בין צורה ותפקוד, בין גוף ונפש.

    ארבע הקונסטיטוציות המוגדרות כאן הן: קרבונית, פוספורית, פלואורית וסולפורית. שלוש הקונסטיטוציות הראשונות המוגדרות כאן מבוססות על ההנחה שהשלד מורכב מתערובת של שלושה מלחי סידן – CALCAREA FLUORICA, CALCAREA CARBONICA CAKCAREA PHOSPHORICA. ערכיהם המוחלטים אינם שווים, אבל הפרופורציות היחסיות הן אלה המראות השפעה ספציפית על האורגניזם האנושי.

    נתייחס אם כן לארבע קונסטיטוציות: קרבונית, פוספורית, פלואורית, סולפורית.

    הקונטיטוציה הקרבונית

    מגלה עליונות של הקלציום קרבונת, והתרופה העיקרית לטיפוס זה של קונסטיטוציה הוא קלקראה קרבוניקה.

    האדם הקרבוני הוא, בדרך כלל, חזק ונמרץ, בעל יכולת ארגון וכושר מנהיגות. הוא עקשן ונחוש בדעתו, ונכנע רק להיגיון, אם יש בו כבוד לאחרים. לאדם זה כתפיים רחבות, מצח רחב, לסתות גדולות, שיניים גדולות ואיברי מן חזקים. יש לו נטייה לפתח לחץ דם גבוה ועודף שומן. הוא חזק במתמטיקה, אבל פחות בכושר הדמיון. הוא סמכותי ועומד על דעתו: שופע בריאות וחיוניות.

    הקונסטיטוציה הפוספורית

    מעידה על דומיננטיות של קלציום פוספט. התרופה לטיפוס זה היא קלקראה פוספוריקה. הטיפוס הפוספורי הוא בעל איברים ארוכים, הראש והפנים מאורכים (בהשוואה לטיפוס הקרבוני); בית החזה שלו וחלל הבטן אף הם דקים וארוכים יותר מאלה של הטיפול הקרבוני. ידיו ארוכות, צרות ועדינות כשל צייר או פסנתרן, והוא, בדרך כלל, גבוה מן הרגיל. שיניו מעוגלות וצהובות יותר מאלה של האדם הקרבוני (בשל מציאותו של גיר, הקרבונט של קלציום).

    האדם הפוספורי הוא רוחני, יש לו טעם טוב, נוטה לאמנות ובולט בייחודו. בגלל רמתו השכלית הגבוהה הוא מסתגל בנקל כמעט לכל מצב. לאדם פוספורי יש נטייה לנמנום (או עצלנות) בבוקר, אבל הוא ערני ופעיל בערב ובלילה. יש לו צרכים מיניים חזקים ותיאבון בריא.

    הקונסטיטוציה הפלואורית

    מעידה על דומיננטיות של פלואוריד הקלציום. קלקראה פלואוריקה היא התרופה המתאימה לו. האדם הפלואורי הוא טיפוס מעורב: קווי הפנים לא סדירים, הפרקים מתוחים, מבנה לא מאוזן בצידיו. מקננת בו מיאסמה סיפיליטית. המחלות והסבל של טיפוס זה באים בעיקר עקב פעילות לא תקינה של האונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח. אי הסדירות ואי היציבות של הגוף וחיבוריו משתקפים באי יציבות נפשית ובנטייה לעצבנות.

    הטיפוס הפלואורי (או "הדיסטרופי" שפירושו: מאופיין ע"י תזונה לקויה) הוא טיפוס מעורב שיש בו צירוף מאפיינים של טיפוסים אחרים. כמה מהמומחים מסווגים את הקונסטיטוציה הפלואורית בנפרד ומקשרים אותה במיוחד למיאסמות שהאנמן כתב עליהן. לצורך דיוננו, הקונסטיטוציה הפלואורית נחשבת לטיפוס מיוחד במינו, אם כי הוא תמיד טיפוס מעורב.

    הקונסטיטוציה הסולפורית

    מייצגת את מבנה הגוף המאוזן וההרמוני: גובה ומשקל ממוצעים, פרופורציות טובות ושיווי משקל גופני ונפשי. אף כי האנמן ציין שסולפור (גפרית) הוא תרופה אנטיפסורית, הוא לא הגדיר את הקונסטיטוציה הסולפורית ככזו. (הערה: הקונסטיטוציה הסולפורית קרובה למיעסמה פסורית של האנמן).

    המחלות האופייניות לטיפוס הסולפורי הן בדרך כלל מחלות עור כמו אקנה, אקזמות, אלרגיות (הפרעות במערכת העיכול ובמערכת החיסונית) ובעיות כלי דם, כגון: טחורים ולחץ דם מסוג מסוים.